קודי ג'ארט הוא לא סתם גנגסטר קשוח. קודי הוא פסיכופאת עם בעיות אדיפאליות, זאב בודד המכיר בעובדה שבעידן החדש שבא אחרי מלה"ע השנייה, שיטותיו מיושנות-משהו. מאידך קודי הוא מעין טרוריסט מודרני - רוצח קר מזג המוכן להרוג ולהיהרג למען המטרה ולמען האדרת שמו. בתחילת הסרט הוא רוצח שני פועלי רכבת שיכולים לזהותו. כדי לא להישלח לכלא בעוון רציחתם הוא מתוודה על שוד שהתרחש בעיר אחרת ונשלח לתקופת מאסר קצרה. כאן הוא מתיידד עם אסיר אחר, שהוא בעצם שוטר סמוי, והעלילה מובלת אל סיום אפוקליפטי מדהים... ג'יימס קגני, גדול הכוכבים של ז'אנר הגנגסטרים משנות ה-30, חוזר כאן אל חברת "וורנר" שבנתה אותו ואל סוג התפקידים שעשו לו את שמו. אבל כאן מדובר ביותר מאשר סתם סרט ז'אנר. כל הכללים של סרטי הפשע מנוצלים כדי להעלות חזיון פסיכולוגי סבוך בו באים לידי עימות הישגים מול כישלונות, קידמה מול נוסטלגיה, הגשמה מול אשמה. כל הנ"ל, בצירוף שרביט הבימוי הבוטח של ראול וולש הגדול, הופכים את "להט לבן" לאחד השיאים הגדולים של סרטי הפשע לדורותיהם.
מלודרמה אודות אשה קנאית ואנוכית הגורמת לסביבתה לסבל, או כדברי אימה: "הכל בסדר אצל הלן. היא פשוט אוהבבת יותר מדי". למעשה, היא אוהבת עד מוות. הסרט צולם בטכניקולור, והצבעים שמפיקה שיטה זו נוצלו היטב: סקורסזה כינה את הסרט "הפילם-נואר הצבעוני הראשון”, והסרט קטף את האוסקר על הצילום. העלילה חונקת, וג'ין טירני בהופעה מצמררת.
אדם בורח מבית הסוהר, שם הוא "מבלה" על רצח אשתו, רצח שהוא טוען בכל תוקף כי לא ביצע. עכשיו פניו מועדות לנקמה, אבל תווי פניו מוכרים מדי והוא חייב למצוא להם פתרון פלסטי. כאשר הוא מחלים מהניתוח, הוא משתכן אצל אמנית, אותה מגלמת לורן באקאל המסתורית. מכיוון שהגיבור שלנו הוא האמפרי בוגרט, רק טבעי שהשניים יתאהבו. בכל זאת מדובר בזוג טרי שרק נישא שנתיים קודם לכן! עכשיו השניים מוכנים להוציא לפועל כמה חקירות פרטיות משל עצמם כדי להביא לזיכויו ולתעודת פטור מסאן-קוונטין.
ליאונה סטיבנסון, ביתו המפונקת של איש עסקים עשיר, מרותקת למיטתה בגלל מחלה. היא נמצאת לבד בבית ולא יודעת היכן נמצא בעלה. בניסיון לאתר את בעלה, היא מתקשרת לכל מי שאולי יודע היכן הוא. ואז היא שומעת במקרה שיחת טלפון בין שני רוצחים, המתכננים רצח. ככל שעובר הזמן, היא מבינה שזאת היא שעומדים לרצוח.