צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
סיפורה של כלה צעירה הלוקחת חלק במסורת עתיקת יומין של משפחתו העשירה והאקסצנטרית של בעלה הטרי. אך המסורת הופכת במהרה למשחק קטלני שבו כולם נלחמים על הישרדותם.
קומדיית הפולחן הקלאסית (שמוזכרת בסרטו של קוונטין טרנטינו "כלבי אשמורת") נחשבת עד היום לאחד הסרטים הטובים של הבמאי ג'ואל שומאכר (בדרך למטה, טייגרלנד). אם (דיאן וויסט, קליעים מעל ברודווי) ושני בניה עוברים לעיירת חוף קטנה בקליפורניה. העיר מוצפת ברוכבי אופניים ובמקרי מוות מוזרים. הבן הצעיר סאם (קורי היים, נהיגה במבחן) מתחבר עם שני אחים שעובדים בחנות קומיקס מקומית, ואלה טוענים (מאוד ברצינות) שהם ציידי ערפדים הפועלים נגד נסיכי האופל שהעיר מוצפת בהם. הבן הבכור מייקל (ג'ייסון פטריק, לחץ) מצטרף לחבורת אופנוענים בהנהגתו של דיוויד המפחיד והכריזמטי (קיפר סת'רלנד, 24) וחברתו-ידידתו היפהפייה סטאר (ג'יימי גרץ, אל תאמרו לה שזה אני). נראה שמשהו מוזר קורה למייקל: הוא נהיה רגיש מאוד לשמש, ישן רוב היום ויש לו צמא בלתי מוסבר. למרות הכל הוא ממשיך להסתובב עם דיוויד וחבורתו, כדי להיות קרוב לסטאר. בינתיים האם פוגשת בגבר חביב ומחליטה להזמינו לארוחת ערב, אך "ציידי הערפדים" משוכנעים כי הוא מנהיג הערפדים של העיירה ויעשו הכל בכדי לעצור אותו.
קומדיה פמיניסטית המתחילה ביומה האחרון של אנטוניה, המשחזרת את סיפור חייה מהרגע בו שבה עם בתה לעיירת הולדתה לאחר מלחמת העולם השניה. הן משתכנות במקום, כאשר מעמדן כנשים עצמאיות ולא נשואות מציב אותן מעל לחברה הנורמלית, והחווה שהן מנהלות הופכת למעין אוטופיה נשית. פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1995.
הבמאי רון האוורד מתחבר לסטיב מרטין ולצוות כוכבים נפלא כדי ליצור תמונה בלתי נשכחת מצחיקה ונוגעת ללב על התפקיד הכי מספק בחיים: הורות. משפחת בוקמן היא משפחה מודרנית המתמודדת עם הדילמה הניצחית איך לגדל ילדים בדרך "הנכונה". במרכז הסערה נמצא גיל (סטיב מרטין), שמצליח לשמור על חוש ההומור שלו במקביל לקריירה מצליחה, ועדיין להיות הורה ובעל אוהב, הכל בו זמנית. וכמו שגיל ושאר בני משפחת בוקמן מגלים, להיות הורה "מושלם" זה לתת לילדים להיות הם עצמם.
שרק וחבריו נהנים עם מסיבת קריוקי.
מקולי קולקין הילדון (שכחו אותי בבית) גדל לו בינתיים, וכעת מככב בסרט המבוסס על סיפורו האמיתי של מייקל אליג, עכבר מועדונים ומארגן מסיבות. ניו-יורק של מסיבות שערורייתיות, דקדנס חסר מעצורים והרבה "תרופות", והכל מוביל לרצח. סרטם של פנטון ביילי וראנדי בארבטו מבוסס על סרטם התיעודי באותו הנושא.
בחור מאורס לפני חתונתו, מכיר זרה מרתקת אחרי שמטוסו היה מעורב בתואנה מיד לאחר המראתו.