לאונרדו הוא נער עיוור המתמודד עם אימא מגוננת מדי בעת שהוא מנסה לחיות חיים עצמאיים יותר. לאכזבתה של החברה הטובה ביותר שלו, ג'יובנה, הוא מתכנן להשתתף בתכנית חילופים בחו"ל. כאשר גבריאל, תלמיד חדש בעיר, מגיע לכיתה שלהם, רגשות חדשים הפורחים בלאונרדו גורמים לו להטיל ספק בתכניותיו.
בחור חתיך מתאהב בבחורה מסתורית (פנלופה קרוז). לאחר ליל אהבה עם האשה הנחשקת, מתנקמת בו האקסית שלו וגורמת לתאונת דרכים המשחיתה את פניו היפות. מנקודה זו נע הסרט בלופים נארטיביים ממושכים, הקופצים בין הזיותיו של הגיבור לבין המציאות שלו - עד שבשלב מסויים כבר לא ברור לחלוטין מה מציאות ומה דמיון. פקח את עיניך, שיצא לאקרנים באותה שנה בה יצאו גם סרטים כמטריקס ואקזיסטנס, עוסק אף הוא בגבולות המציאות המוכרת לנו, אל מול האלטרנטיבה הוירטואלית. הגדולה (וגם הסיוט עבור צופים מסויימים) של הסרט, היא שאמנבאר מצליח לשמוט את קרקע המציאות גם מתחת לכורסתו של הצופה. רק צפייה
ז´וליאן הוא ילד בן 12 שנשלח יחד עם אחיו הבכור ללמוד בפנימיה קתולית ספרטנית המיועדת לבני עשירים. יום אחד מצטרף לכיתתו ז´אן, ילד חדש ואפוף מסתורין. תוך חיטוט בחפציו, מגלה ז´וליאן את סודו הגדול של ז´אן - שם משפחתו האמיתי הוא קיפלשטיין: יהודי. היחסים בין שני הילדים מתהדקים והולכים, עד ליום שבו נכנסים לכיתה שני אנשי גסטפו בחיפוש אחר יהודים. המבט של הילד הנוצרי בחברו הנלקח לדרך שאין ממנה חזרה, צורב בזכרון משך חודשים ארוכים אחרי הצפיה. "להתראות ילדים" מחזיר את לואי מאל לעבודה בצרפת אחרי עשור של גלות יצירתית בארה"ב - אל סיפור אוטוביוגרפי-בחלקו שאותו חלם להסריט מאז החלה הקריירה הקולנועית שלו. תוך כדי הצדעה ל"אפס בהתנהגות", יצירת המופת של ז´אן ויגו, הוא מגיש סרט שקול, שסיגנונו מצטנע במתכוון, ומניח את עיקר המשקל על גישה אנינה ולא צעקנית, על סיפור אנושי ונוגע ללב, ועל החיים בצרפת של ימי הכיבוש הנאצי.
סרט הביכורים של השחקנית שרה פולי. סיפור אהבתם הגדולה של פיונה וגראנט, החיים ביחד כבר שנים. כאשר זיכרונה של פיונה מתחיל לתעתע בה היא עוברת לבדה להתגורר במסגרת חדשה בה אסור לאיש לבקר אותה במשך 30 הימים הראשונים. זוהי הפרידה הראשונה הארוכה והמשמעותית בחייהם של הזוג וכל אחד מהם מתקשה בדרכו להתמודד איתה. כדי להבטיח את אושרה של פיונה מחליט גראנט להקריב את היקר לו מכל, והכל בשם האהבה...
סרטו של טוד היינס (הרחק מגן עדן) הוא סיפורה של תקופת ה"גלאם רוק". 1971- הגלאם רוק כבש את העולם עם גיטרות וליפסטיק. בראיין סלייד האקסנטרי (ג'ונתן ריס מאיירס) והרוקר האמריקאי קורט ווילד (איאן מקרגור) שברו מוסכמות וניסו לזעזע את העולם. 1974 – בשיא תהילתו סלייד מביים את מותו ונעלם מאור הזרקורים. המוות המבויים נחשף וסלייד הופך לאנונימי. כנראה שסמים, סקס ורוק נ' רול היו יותר מדי בשבילו. 1984 – עשור למותו המבויים של סלייד. העיתונאי ארתור סטוארט שיה ממעריציו של סלייד וחלק מסצנת הגלאם נשלח לחקור מה קרה לבראיין סלייד ומה האמת שמאחורי המיתוס
המחזמר שזכה בפרס הטוני ובפרס הפוליצר, הוא מין עיבוד לאופרה של פוציני לה-בוהם, זוכה לאדפטציה קולנועית. הסרט עוקב אחרי חייהם של אומנים צעירים באיסט ווילג' בניו-יורק. העלילה יוצאת מנקודת מבט של מארק, במאי צעיר שרק עתה הגיע אל העיר הגדולה. שם הוא מתאהב בבחורה שהיא בעצם לסבית. השותף של מארק הוא נשא איידס ונרקומן לשעבר, יש גם רקדן חובב סאדו-מאזו, דראגיסט ועוד צעירים שחולמים לעשות זאת בתפוח הגדול. עד שההצלחה תגיע הם צריכים לעבוד כדי לשלם שכירות.
דרמה זוכת פרס השופטים בפסטיבל ברלין. לאון ופליקס מתכננים לבלות את הקיץ יחדיו בבית הנופש שלהם ליד החוף הבלטי. הם תכננו לנוח, אבל גם לעבוד - לאון על הספר השני שלו, פליקס על האומנות שלו. כאשר נדיה ודויד מצטרפים למשוואה, לאון מתחיל ללכת לאיבוד, בין הרצון לכתוב לבין הרצון להתקרב לנדיה.
לדיוויד איימס יש חיים נפלאים - הוא מיליונר רודף שמלות, נאה וכריזמטי. הדרך בה הוא מנהל את חייו היא חלום לכל גבר. דיוויד איימס הוא מה שכל גבר היה רוצה להיות, אבל עדיין נדמה שמשהו חסר בחייו. לפעמים החיים עלולים להראות אחרים לגמרי, כשעוצרים לשניה ומסתכלים טוב, כשפותחים את העיניים.
דרך מספר סיפורים המשתלבים או מצטלבים זה בזה, המתרחשים כולם בכרך אמריקאי טיפוסי, מציג סיילס עולם אורבני רווי סמים, פוליטיקה רקובה, מתחים גזעיים ופער דורות. משוחק היטב ע"י צוות שחקנים שבראשם וינסנט ספאנו, טוני לו ביאנקו וג`ו מורטון ("אח מכוכב אחר"). לסיילס (במאי הנמנה על יקירי ה"אוזן") עצמו יש כרגיל CAMEO קטן. הסרט עשוי להותיר תחושת מועקה או חוסר נחת, אך הוא מומלץ בחום.
חוקי המשיכה הוא סרט שמכיל סאטירה וקומדיה שחורה, שיצא בשנת 2002, ומבוסס על רומן באותו השם שיצא ב-1987. הסרט מתמקד בחבורת סטודנטים פרועים בקולג', ובעיקר במשולש אהבים של שלושה מהם. ברט איסטון אליס, כותב הרומן, ציין שהסרט, בבימויו של רוג'ר אייברי, הוא ההכי קרוב למקור מבין הסרטים שנעשו בהתבסס על ספריו.
קארל ומולי פיטרסון מתחילים את החיים שלהם ביחד - בית חמוד, שכנים משעממים, עבודות יציבות וחיים משותפים כזוג נשוי. יש רק בעיה אחת בעולמם המושלם ושמו הוא דופרי. דופרי הוא כנראה השושבין הכי עלוקה שיש. הוא מסולק מדירתו ועובר לגור בביתם של הזוג הצעיר שזה עתה התחתן ואין לו כוונות לעזוב בקרוב.
אישה שנולד לה בן, מחפשת אבא חורג בשבילו. היא מחליטה לגדל אותויחדיו עם ידידה הגיי, אך כשבחור חדש מתחיל להופיע הצרות מתחילות.