בין ייאוש טוטאלי לתקווה מרירה-מתוקה, מהלכות הדמויות האנושיות של הסוריאליסט השבדי המופלא רוי אנדרסון, על פני המסך הסטטי. כמו סרטו הקודם הגאוני, Songs From the Second Floor, גם כאן מביא אנדרסון את המצב הקיומי, בסדרה של סצנות תמהוניות, כולן מעוצבות לעילא ומצולמות בתוך אולפן. פסיכיאטר מתלונן על מצבו הכלכלי בעוד אשתו עוגבת עליו עם קסדת לוחמים, זקן גורר כלב במורד המדרכה, אישה צורחת שאף אחד לא מבין אותה. וצורחת. וצורחת. אלו הם רק קמצוץ ממכלול ההזיות הספק הומוריסטיות ספק עצובות עד מאוד.
העלילה מבוססת על סיפור השבוע האחרון בחיי ישו על פי המסופר ב"ספרי הבשורה" (האוונגליונים), הכלולים בברית החדשה, בתוספת פרשנות מקורית ו"השלמות" פרי דמיונם של המחברים. העלילה משלבת מוטיבים קומיים ואספקטים מודרניסטיים. הסרט זכה להצלחה קופתית לא רק בזכות פס הקול המקורי שלו, אלא גם הודות לרוח "ילדי הפרחים" המנשבת בו, האלמנטים הקומיים-פארודיים, והשחקנים המשתתפים בו. חלקם זכו לתהילה עוד קודם לכן כשחקנים הראשיים הן בהפקה הבימתית והן באלבום האולפן מ-1970. בסרט מוטיבים אנכרוניסטיים מכוונים. כך למשל נעשה שימוש בכלי נשק מודרניים כטנקים ומסוקי קרב לצד חניתות ומגינים, מטוסים לצד אתר ארכאולגי מימי הורדוס וכן פרטי לבוש, מיקרופונים, ואף ראיונות עיתונאיים.
דני קיי (ליצן החצר) מוכיח כאן את גדולתו כשחקן, קומיקאי, זמר ואיש שכולו שואו אמיתי ומבריק. גיאורגי הוא גיבור סיפורו של הסופר הרוסי גוגול – שרלטן שעוסק במכירה של שיקוי פלאים, מואס בחיי השקר ומוצא עצמו חלק מתרמית גדולה עוד יותר כשהוא נתפס בטעות כשליח הצאר – מפקח ממלכתי שבא לעשות אינספקציה חודרנית בעיירה קטנה ומושחתת. סאטירה קומית מוזיקלית מלאת חן של הנרי קוסטר (הארווי). זוכה גלובוס הזהב על המוזיקה של ג'וני גרין (קארוזו הגדול).