יצירה מרתקת ועוכרת שלווה על מלחמת וייטנם של סטנלי קיובריק הדנה במצבו של האדם ומזמינה שפע של פרשנויות. הסרט מתחלק לשני פרקים נפרדים. חציו הראשון עוסק בטירונות של חיל הנחתים, באופן בו מסירים מן האזרחים הצעירים את זהותם העצמית, בדרך לחייתיות. בחלקו השני של הסרט אנו עוברים לוייטנאם - לא אל הג'ונגלים הירוקים אלא דווקא להריסות העיר הואה.
מייקוב, עיירה דרומית מנומנת המתנערת לפתע ע"י משפטו של צעיר שחור המואשם באונס בחורה לבנה. הסרט מתאר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטה של סקאוט, בתו בת השש של הסניגור אטיקוס פינץ' (גרגורי פק) אשר יחד עם אחיה ג'ים וחברם דיל, צופים בעין צעירה ותמימהעל הגזענות הפורצת בעיירה.
שני חוקרי FBI בעלי שיטות חקירה וגישות חיים שונות מגיעים למיסיסיפי לחקור את היעלמותם ורציחתם של שלושה פעילי זכויות אדם. הם חושפים סודות אפלים על העיר, על עצמם ועל המדינה שלהם, באחד הסרטים החשובים שחשפו את התבשיל הגזעני המהביל שנרקח מתחת לפני השטח בדרום ארצות הברית, עד ימינו אנו. פיטר ביז'ו, מי שצילם גם את "המופע של טרומן", זכה בפרס האוסקר על הצילומים האפלים.
אונס אכזרי של בתו בת ה-8 של קרל לי היילי גורם לו לרצוח את שני האנסים בדרכם למשפט. בעיירה הדרומית והחמה בה הם חיים הרוחות סוערות, והיילי עומד למשפט. העו"ד שלו, ג'ייק בריגנס הצעיר, מכיר אותו הרבה זמן ויוצא ברוח קרב לנצח את הקרב האבוד על הצדק השחור. לקרב מצטרפים אלן רוארק, מתמחה צעירה ומוכשרת, עם רוח קרב חזקה פי כמה משל ג'ייק, וווילבנקס הזקן, מורו והדמות אליה מסתכל ג'ייק בהערצה.
"ספריי" מבוסס על סרט פולחן משנת 1988 של ג'ון ווטרס שהפך לפני שני עשורים למחזמר זוכה פרס טוני בברודווי. בעקבות ההצלחה של המחזמר נוצרה גרסת לייב מחזמר. טרייסי בת הטיפש-עשרה חיה בבולטימור בשנת 1962. היא חולמת להופיע בתוכנית ריקודים טלוויזיונית פופולארית אבל מגלה להפתעתה שבגלל שהיא שמנה הסיכויים שלה להתקבל אפסיים. היא מחליטה לנסות את מזלה וכנגד כול הסיכויים היא עושה זאת ובגדול. עכשיו נותר לה רק לעזור לחבריה האפרו-אמריקאים שאסור להם להשתתף בתוכנית ולכן היא מחליטה לארגן הפגנה.
באמריקה של שנות התשעים רבים דיויד וג'ניפר, זוג תאומים בגיל העשרה, על שלט הטלוויזיה עד שהוא נשבר. הטכנאי מציע להם שלט חדש, טוב בהרבה. לחיצה אחת והופס הם מוצאים את עצמם ב-"פלזאנטוויל", סידרת הטלוויזיה האהובה על דיוויד. הבעיה שעכשיו כבר לא קוראים לו דיויד. הוא באד, ואחותו היא מארי-סו. ופלזאנטוויל היא עיירה כל-אמריקאית, גן עדן בשחור לבן עם רחוב ראשי, גדרות עץ ושאר מאפיינים שהשתקפו דרך הטלוויזיה של שנות החמישים. הכל יפה, מסודר ונקי, אפילו יותר מדי. עד מהרה יפיצו שגרירי שנות התשעים את זרעי העידן הנוכחי בעיירה ויצבעו אותה בצבעים טבעיים. בדומה ל-"המופע של טרומן" יורה "פלזאנטוויל" חיצים בערכים האמריקאים המסורתיים כפי שמשומרים ומשתקפים בעצם רק בטלוויזיה. קומדיה שנונה ואפקטיבית.
עלילת הסרט מביאה את סיפורו של בלש משטרה אפרו-אמריקאי אשר מתמודד עם אם נרקומנית ואחיו הצעיר והעבריין אשר מסתבך באירוע על רקע גזעני ומתעמת עם התובע המחוזי אשר סובל מאשתו הלחוצה הפוגשת שוטר ותיק וגזען שאביו חולה במחלה סופנית. לאותו שוטר ותיק יש שותף חדש, שוטר צעיר ואידיאליסטי המסתבך עם במאי הוליוודי אפרו-אמריקאי. בנוסף לסיפור על מהגרים איראנים החוששים לחייהם ומהגרים היספניים החיים בשכונה אלימה. כאשר כל הסיפורים מתנקזים יחד לסרט אחד.
סרט פעולה אלים ומסוגנן בבימויו של וויין קריימר שיצר את סרט הפשע השנון "קולר - להרגיש את לאס וגאס". ג'ואי הוא פושע קטנטן, דג רקק שתפקידו להפטר מכלי נשק שאנשי מאפיה הרבה יותר בכירים ממנו השתמשו בהם לביצוע מעשי רצח. ג'ואי מחליט להחביא אותם במרתף ביתו במקום להפטר מהם בנהר כפי שהוא היה צריך לעשות. הצרות מתחילות כאשר בנו וחברו הטוב, אולג, שני זאטוטים בני עשר, צופים בג'ואי מחביא את האקדחים. אולג גונב את אחד האקדחים כדי לחסל את אביו החורג שמתעלל בו. התוכנית משתבשת והאקדח מתגלגל לידיים הלא נכונות. עכשיו ג'ואי, אשתו ובנו נמצאים בצרה צרורה. קריימר משתמש במוטיבים מאגדות עם ומחוות לסרטי פשע אחרים על מנת ליצור סרט שזכה לתגובות קיצוניות: או שתשנאו אותו או שתחשבו שזוהי יצירת מופת נסתרת. ואגב, זהו אחד המקרים הנדירים בו שמו העברי של הסרט מוצלח יותר מהשם המקורי.
זהו סיפורן של שתי נשים, שתי זונות, שתי נסיכות. אחת מהן היא קאיה, כמעט בת 30, בת למעמד הבינוני בספרד, עם אישיות מחוספסת ומראה פרינג'י. סולימה לעומתה היא נסיכה בגלות, שחרחרה, עדינה ויפהפייה הנידונה לייאוש יום-יומי בניסיון לחמוק מהגירוש חזרה למולדתה במרכז אמריקה. כאשר הן נפגשות לראשונה - הן במקומות שונים, בקונפליקט. רבות מהזונות המקומיות לא רואות בעין יפה את זרימת המהגרות אל התעשייה המקומית שלהן. קאיה וסולימה מבינות במהרה, על אף שהן משני צידי המתרס, כי שתיהן הולכות על אותו חבל דק של החיים.