רוברטו בניני מצליח לספר באמצעות קומדיה מטורפת בעלת אלמנטים של פנטזיה את סיפור השמדת יהודי איטליה, מבלי ליפול ולו פעם אחת למלכודת של טעם רע. זהו סרט הומניסטי שבמרכזו אהבת אדם בכלל ואהבת אב לבן בפרט. בחלקו הראשון, הסלפסטיקי, מתואר סיפור אהבתם של מלצר יהודי שלומיאל ומורה נוצריה, המאורסת לפשיסט, בטוסקנה של שלהי מלחמת העולם השנייה. בחלקו השני של הסרט, הטעון והמורכב, נשלחים האב והבן למחנה ריכוז, ואליהם מתעקשת להצטרף גם האם. האב, שמחליט להגן על בנו הקטן מזוועות הנאצים, מעמיד פנים כאילו שהותם במחנה אינה אלא משחק נושא פרסים.
יחסי אחים הם מוסד קדוש ורגיש - כשדרק נכנס לכלא על רצח של שלושה שחורים, אחיו הצעיר דני הולך בדרכיו והופך לפעיל נגד השחורים. הגזענות הופכת בשביל דני לדרך חיים - ניאו-נאציזם ותורת הגזע ממלאים את ראשו. המורה שלו בביה"ס מנסה לשכנע אותו בטעות דרכו, ולשם כך הוא מגייס את דרק שהשתחרר מהכלא אחרי 3 שנים. הכלא שינה את דרק - הראה לו את הדרך ההגונה וההגיונית. אבל לא קל להפסיק את השנאה שבדני - גם אחים צריכים למצוא את הדיבור הנכון ביניהם - אחים בדם ואחים בצבע העור.
זהו סרט על במאי סרטים איטלקי, אשר מאבד כל השראה לקראת סרטו הקרב, וכבר מאוחר מידי לחזור אחורה. מלבד העובדה שהוא אינו יכול לעשות את הסרט, הפילגש שלו, אישתו, המפיק שלו ויתר חבריו, לוחצים עליו על דבר זה או אחר. ולכן הוא פורש אל תוך חלומותיו שמספקים לו מקלט מהלחץ העצום. ושם הוא מוצא השראה ליצירת סרטו החדש ולהתמודד עם העולם.
יצירה מרתקת ועוכרת שלווה על מלחמת וייטנם של סטנלי קיובריק הדנה במצבו של האדם ומזמינה שפע של פרשנויות. הסרט מתחלק לשני פרקים נפרדים. חציו הראשון עוסק בטירונות של חיל הנחתים, באופן בו מסירים מן האזרחים הצעירים את זהותם העצמית, בדרך לחייתיות. בחלקו השני של הסרט אנו עוברים לוייטנאם - לא אל הג'ונגלים הירוקים אלא דווקא להריסות העיר הואה.
במשך שנים ניסה ג'ואל באריש לגרום למערכת היחסים שלו ושל זוגתו, קלמנטיין קרוזינסקי, לעבוד כמו שצריך, אך ללא הואיל. עולמו של ג'ואל חרב עליו כשהוא מגלה כי קלמנטיין עברה תהליך שמוחק את הזכרונות הישנים שלה ומכניס חדשים בהם הוא לא מופיע - כך שהיא אינה זוכרת דבר ממערכת היחסים. בצעד נואש, ג'ואל עובר את אותו ההליך, אך במהלכו מגלה כי הוא אינו רוצה למוחקה כליל, ועושה הכל כדי להשאירה בזכרונו.
מהחשובים והמשפיעים ביותר שבין סרטי הניאו-ריאליזם האיטלקי. הסרט עוקב אחר שחרור איטליה מידי השלטון הפשיסטי והכיבוש הגרמני בידי הכוחות האמריקנים. הבמאי רוברטו רוסליני (גרמניה שנת אפס) בונה את הסרט מסיפורים שונים של גיבורים עממיים באיטלה. צילומי הרחובות ללא תאורה וללא תפאורה השפיעו על רבים מיוצרי הקולנוע החל משנות החמישים. עם אנה מניאני הגדולה (מאמא רומא, בליסימה).
גרייס היא עריקה יפיפיה אשר מגיעה לעיירה המבודדת של דוגוויל בעת מנוסה מחבורת גנגסטרים אכזריים. בעידודו של טום, אשר מינה את עצמו כנציגה של העיר, מסכימה הקהילה הקטנה להחביא את גרייס בקרבם בתמורה לכך שגרייס תעבוד עבורם. אך כאשר חבורת הגנגסטרים מחליטה לעשות חיפוש מדוקדק יותר בעיירה הנידחת, דורשים תושבי דוגוויל מגרייס עסקה טובה יותר מהקודמת עבור הסיכון שהם לוקחים בהחביאם אותה. מה שהם אינם יודעים זה שלגרייס יש סוד אפל - סוד אשר יגרום לתושבי דוגוויל להצטער שבכלל הם התעסקו איתה.
חגיגת יום הולדת השישים של אבי משפחת קלינגפלדט הופכת לשערוריה כאשר הבן מיכאל מופיע ללא הזמנה וחושף בהדרגה סודות מן העבר, שהולכים וממוטטים את האידאליים הבורגניים שהדריכו את חיי המשפחה.
בשנות ה-70' המאוחרות של המאה ה-19 עמדה קיסרות יפן בפתח תקופה חדשה, כאשר רוחות קידמה ומודרניזציה החלו לנשב לפתחה של המעצמה, הודפות ממקומה את תפיסת העולם הפיאודלית שאפיינה את תושבי האי משך שנים רבות. בנקודת זמן זו בדיוק החליט הקיסר מייג'י לחסל את שארית הסמוראים שהמשיכו לחיות בהתאם לתפיסות עולם קודמות, במגמה לנשל אותם ממעמדם ההיסטורי כמשמרי אדמות האימפריה, ולהמשיל עליהם את לוחמיו שלו ברוח האקדח, כלי הנשק של העת החדשה. במגמה להכשיר לוחמים חדשים למשימות אלו, הובא למדינה מטעם הקיסרות הקפטן האמריקאי וודרו אלגרן (טום קרוז), בוגר מלחמת האזרחים האמריקאית העקובה מדם שהתרחשה, פחות או יותר, באותה תקופה. אולם התכניות המקוריות של הקיסר נהרסות, כאשר במהלך קרב בלימה מטעם כוחות הקיסר מול אחרוני הסמוראים נפצע אלגרן, והוא נלכד בשביים של לוחמים עתיקים אלו, שהחרב שימשה ככלי נשקם. באמצעות חוקי המוסר והכבוד שהנחו אותם בחייהם, כבשו הסמוראים את ליבו של אלגרן, ובעודו מחלים, למד בלהט את דרך חייהם ואופן לחימתם. מנהיגם, קטסומוטו, דחק בו לבחור עמדה לקראת הקרב הסופי בין הכוחות.
המסך עולה על "קפה מולר" של הכוריאוגרפית פינה באוש. בין הצופים יושבים גם בניניו, אח רחמן בבית חולים, ומרקו, סופר ועיתונאי. כשיורד המסך, זולגות דמעות מעיניו של מרקו, בניניו מרגיש אותו דבר אבל מתבייש לבכות. לאחר מספר חודשים נפגשים השניים שוב בבית חולים שיקומי, בניניו מטפל באליסיה (ווטלינג), רקדנית צעירה שנפגעה בתאונת דרכים ושוכבת מחוסרת הכרה. מרקו מגיע בכדי להיות לצידה של לידיה, לוחמת שוורים דכאונית איתה הוא ניהל מערכת יחסים עד המפגש חסר המזל שלה עם שור. חוסר הביטחון הגברי? בדידות ואהבה? חוסר יכולת לתקשר? אלמדובר עוסק בכל הנושאים האלו ועוד.
השאיפה לצלול עמוק יותר ולשהות במעמקי הים זמן ממושך יותר ללא אמצעי עזר, ניצבת בלב הווייתם של צמד גיבורי סרטו השלישי של לוק בסון.לתאורי מרחבי הים מאעניק בסון נופך של מיסתורין, מיסטיקה וליריות. זהו סרט שובה לב הניחן בממדים אפיים למרות צוות שחקניו המצומצם. הוא מתבסס בחופשיות על סיפור היריבות בין אלופי הצלילה החופשית ז'אק מאיול הצרפתי ואנצו מיורקה הסיציליאני. מאיול שימש יועץ טכני לבסון ונעתר להעניק את שמו לאחד מצמד הגיבורים. הסרט שעוקב אחר יחסי החברות-יריבות בין הצוללנים מילדותם, צולם באתרים תת מימיים באירופה ודרום אמריקה. בסון שבנעוריו היה צוללן ונאלץ להפרד מעיסוקו בשל בעיות בריאותיות יצר כאן את סרטו האישי ביותר.
קומדיה רומנטית של רוב ריינר, שעשויה באופן מהוקצע ומבריק. ריינר שואל את השאלה הנושנה - האם גבר ואישה יכולים להיות ידידים בלבד? הארי וסאלי מנהלים ביניהם מערכת יחסים אפלטונית, אך רוויית מתח מיני. ברור לחלוטין שהשניים צריכים להגיע להסכמה בתחום מוסד הנישואין הקונבנציאונלית, וזה קורה, כמובן, בערב ראש השנה האזרחי. מבחינות רבות זוהי מחוותו של ריינר ל"הרומן שלי עם אנני" של וודי אלן. תסריט מבריק של נורה אפרון ומשחק כובש של מג ריאן.
ג'ק ובת' נישאו כשהיו בני 18. נולדו להם חמישה ילדים. ג'ק מבלה את רוב זמנו בפאב ומוכיח את גבריותו בעזרת אגרופיו – גם כלפי אשתו וילדיו. הבן הבכור הצטרף לחבורת רחוב, הצעיר נלקח למוסד של לשכת הסעד, ואת המחיר הכבד ביותר משלמת בתו בת-העשרה – גרייס. סרט קשה וחזק שעורר ויכוח ציבורי חריף כשעלה על מסכי הקולנוע בניו זילנד, לצד הצלחה קופתית אדירה והצלחה קולנועית עם 8 פרסי ה"אוסקר" הניו זילנדי.
הסרט עוקב אחרי ספרה של וירג'ניה וולף, "גברת דאלוויי", ובחייה של הסופרת בזמן כתיבת הספר ועד להתאבדותה בשנת 1941. השנה היא 1949, לורה בראון הנאבקת בניכור ובדיכאון מנסה לארגן לבעלה, אותו היא לא ממש אוהבת, מסיבת יום הולדת. אבל לורה לא יכולה להפסיק לקרוא את "גברת דאלוויי". התמונה האחרונה מתרחשת במנהטן של ימינו, קלריסה ווהן, היא לסבית החיה עם מאהבתה ובתה המנסה גם היא לארגן מסיבה לבעלה לשעבר הגוסס מאיידס. שלוש נשים סביב סיפור אחד ומאבק תמידי נגד הניכור, הדיכאון והחיפוש אחר האהבה.
סרט זה הוא בעצם הפרק המסכם את קורותיו של אנטואן דואנל, בן דמותו של טריפו. אנטואן הוא עכשיו אדם בוגר ואב לבת, על סף גירושין מאשתו כריסטין. הוא עובד כמגיה בהוצאת ספרים ומפתח את הקריירה הספרותית שלו. למרות שעבר כבר את גיל שלושים, אין אנטואן נעשה חכם יותר בכל הנוגע ליחסיו עם נשים, וכמו בנעוריו הוא ממשיך להיות רומנטיקן ללא תקנה ורודף נשים. את דואנל מגלם ז'אן-פייר לאו.
עוד לפני שמוניקה לוינסקי וביל קלינטון תפסו את כותרות התקשורת (ואת החדר האובלי בבית הלבן), נאלץ קונרד ברין (דה נירו), עוזרו המיוחד של הנשיא לבעיות מיוחדות, להציל נשיא אחר מאותה בעייה. ויניפרד איימס (הטש) היא העוזרת הנשיאותית, ויחדיו הם יחלצו את הנשיא הקולנועי מיום הבחירות הקרב. לעזרתם הם מגייסים מפיק הוליוודי (הופמן) שינחה אותם באירועים שישפרו את תדמיתו של הנשיא המושפל. שידורים מפוברקים, הצהרות מלחמה ועוד שקרים ממשלתיים מסייעים לסרט בניסיון להיות יותר מעניין מהמציאות - תחרות קשה מאוד. דסטין הופמן מועמד בצדק רב לאוסקר השחקן הטוב ביותר והתסריט גם כן ברשימת המועמדים.
העלילה השייקספירית הועתקה לורונה-ביץ' בקליפורניה. בני קפיולט הם כנופיית היספנים לבושי שחורים ויריביהם בני מונטגיו הם נערי חוף קליפורניים בחולצות נוסח הוואי. מרקוצ'יו הוא דראג קווין שחור וקרבות הרחוב מעוצבים בסגנון מערבוני ספגטי וסרטי פעולה הונג-קונגיים. נוסחת האם.טי.וי. השייקספירית של הבמאי האוסטרלי באז לרמן ("רק לרקוד") היא אולי העיבוד השייקספירי המקורי ביותר מאז "כס הדמים" של אקירה קורוסאווה. העלילה מתנהלת בקצב תזזיתי, חיתוכים מהירים וקיצביים, עיצוב פופיסטי, קיטשיות מופגנת, כשבהצד הויזואלי המהמם משתלב היטב עם פס הקול הרוקיסטי. אין להתפלא שהשחקן הבריטי בן קינגסלי הגדיר סרט זה כעיבוד השייקספירי המוצלח ביותר לקולנוע.
ילבור מנסה כל הזמן להתאבד, אבל הוא אף פעם לא מצליח. למרות אישיותו המגנטית, במיוחד עם בנות, הקסם והשנינות שלו לא מסתירים את הפסימיות בנפשו. למעשה, וילבור כל כך מאוכזב מהחיים, עד שאין הוא מוצא סיבה לחיות. בדיוק ההיפך מאחיו הצעיר, הארבור הוא אופטימיסט מושבע, וגם יעשה הכל כדי לשכנע את אחיו שהחיים יפים. שני האחים האקצנטרים גרים בגלזגו, שם הם ירשו חנות לספרים משומשים; ירושה מאביהם שהלך לעולמו.