פריז בוערת (באנגלית: Paris is Burning) הוא סרט תיעודי אמריקאי מ-1990. הסרט צולם במהלך שנות ה-80, והוא מתעד את "תרבות הנשפים" (באנגלית, Ball Culture) של העיר ניו יורק, ושל הקהילות הטרנסג'נדריות, האפרו-אמריקאיות, הלטינו והגיי שהיו מעורבות בתרבות זו. אנשים רבים שהיו חלק מ"עידן הזהב" של נשפי הדראג מחשיבים את הסרט הזה לאחד התיעודים החשובים של התקופה, וכן לחקירה מעמיקה לנושאי גזע, מגדר, ומיניות בארצות הברית.
אחד מסרטי הקאלט הגדולים, הצבעוניים שהוביל לפס קול מצליח ולאין ספור חיקויים. באוטובוס חבוט וצבעוני אותו הן מכנות "פריסלה" חמושות בשלל מחלצות ובמערכת אודיו רעשנית, נוטשות פלישה, מיצי וברנדט, שלוש אמניות "דראג" את סידני ויוצאות להופיע בקברט נידח הממוקם באמצע המדבר האוסטרלי. סביב מיניותן הביזארית ונטיעתן בטריטוריה לא- להן, מצדיע סטיבן אליוט לגדולי המיוזיקלס ההוליוודיים. סרט דרך מקורי, רענן ובעל איכויות ויזואליות (במיוחד התלבושות) מרהיבות.
בחור צעיר ודי אבוד בשם פול רואה את ווי רוקדת על מדרגות ה'פורט אוטוריטי' - תחנת האוטובוסים המרכזית של ניו יורק - ומוקסם מיופיה. כשהוא מעז סוף סוף לדבר איתה, השניים מתאהבים וווי מכירה לו את החברים שלה ואת סצנת ריקודי הווג, סצינת תרבות נשפים מחתרתית בקהילה הלהטבי"ת. רק אז פול מבין שווי היא טרנסית והכל משתנה. סרט הביכורים של התסריטאית דניאל לסוביץ', בהפקת מרטין סקורסזה, הוקרן בבכורה במסגרת 'מבט מסוים' בפסטיבל קאן השנה והיה הסרט הראשון על טרנסית שחורה בתולדות הפסטיבל. הסרט משלב ריאליזם חברתי עם דרמת התבגרות רומנטית ועוסק בנושאים של זהות, בחירה ולחץ חברתי.