לאחר מטאור שנפל במרחב פוסט-אפוקליפטי ששמו אזור, החלו להתרחש בו מקרים על טבעיים. בעקבות זאת סגרה הממשלה את האזור, והציבה סביבו שומרים. הופצו שמועות כי ביקור במקום זה הוא קטלני, אך אדם אשר צולח אותו משאלתו העמוקה ביותר תתגשם. איש הנקרא סופר ואדם הקרוי מדען משלמים לסטאלקר על מנת שיעביר אותם באזור, הסופר על מנת לשבור את מחסום הכתיבה שלו ואילו המדען על מנת לחקור את האזור (ניתן לראות פה הקבלה מסוימת ל"הקוסם מארץ עוץ). לאורך המסע עוברים השלושה סכנות רבות, כאשר הקונפליקט העיקרי הוא דווקא המילולי, דהיינו הדיונים הקיומיים אשר התחוללו בין השלושה.
סרט זה מצייג את הסגנון הניאו ריאליסטי באופן המובהק ביותר. הסיפור הוא על אדם נשוי עם ילד, שבמיטב כספו קונה אופניים על מנת לעמוד בדרישה המוקדמת לעבודה בתליית מודעות, והופך ממובטל לבעל משרה. עולמו נחרב כאשר אופניו נגנבים, ועמם כל עתידו יורד לטמיון. מחיפוש נואש אחד למשנהו, הוא מחליט לגנוב אופניים בחזרה, אך בשל גמלוניותו, שרשרת הגניבות מפסיקה , כאשר הוא, הקורבן, מותקף על ידי המון זועם, המכלה עליו את זעמו כמייצגם של גונבי האופניים.
הרהוריו של ברגמן על משמעות החיים והמוות ועל הסיכוי להינצל מהמוות הבטוח, על רקע אירופה של מסעי הצלב והמגיפה השחורה. עלילת הסרט בנויה ממסעו של אביר, ששב ממסעי הצלב, והרהורי כפירה עולים במוחו. הוא נתקל בדמויות ובמצבים כוזבים. אובדן האמונה וחיפוש השלווה במסה פילוסופית מהחשובות בתולדות הקולנוע. עם מקס פון סידוב (פני המכשף) וביבי אנדרסון (פרסונה).
רופא שיצא לגמלאות עורך חשבון נפש חסר פשרות עם עברו, בעקבות חלומות וסיוטים הפוקדים את שנתו.
פגישה בת יממה בין אם לבתה עמה לא התראתה משך שבע שנים - האם היא פסנתרנית בעלת מוניטין העסוקה בהופעות וקונצרטים והבת נשואה לכומר ומתגוררת בכפר נורווגי קטן. הבמאי אינגמר ברגמן מחמיר את הסבל ומוסיף עוד אחות הלוקה בשיתוק חלקי ובאלם ומהווה חוליה נוספת בשרשרת הסיוטים הפוקדים את גיבורי הסרט משך אותה יממה אומללה.
סרטו הראשון והאוטוביוגרפי של הבמאי פרנסואה טריפו סימן את תחילתו של הגל החדש הצרפתי וזיכה אותו בפרס הבמאי בפסטיבל קאן בשנת 1959. בצילומים עדינים ופואטים מגולל הסרט את ילדותו והתבגרותו הקשה של הילד טריפו במשפחתו המפורקת, בשכונת העוני בה התגורר. סצינת הסיום של הסרט היא אחת הרגישות והנוגעות ללב בתולדות הקולנוע. הילד טריפו משוחק על ידי השחקן ז'אן פייר לאוד בצעירותו.
הפיוט הקולנועי המדיטטיבי המרשים של אנדריי טרקובסקי (אנדריי רובלב), אולי סרטו האישי ביותר. הסרט משלב שירה כתובה, שירה ויזואלית, זיכרונות והגיגים של אדם בשנות הארבעים לחייו שעומד למות. הוא נזכר בימי ילדותו על רקע מלחמת העולם השנייה ובאמו האהובה. טרקובסקי מייצר הקבלה בין חייו לעבר הרוסי באופן כללי, ודן בסוגיות של "היסטוריה" (פרטית וקולקטיבית) ו"זיכרון" (פרטי וקולקטיבי). יצירה ויזואלית מבריקה, שמשחקת עם טקסטורות ועושה שימוש מרהיב ברוח, בנוזלים ובתנועת מצלמה וירטואוזית. המוזיקה של פרסל ובאך.
זעקות ולחישות מתרחש בסוף המאה ה-18 ומביא את סיפורן של שתי אחיות ועוזרת בית מסורה המטפלות באחותן החולה. חייהן מלאים בצביעות, בשקרים ובאהבות חולניות, עליהם אנו למדים דרך "פלאשבקים" של כל אחת מהמשתתפות. לאחר מותה של האחות החולה מתמודדות אחיותיה בצורה "מוזרה" עם מותה.
דוגמנית צעירה החיה בז'נבה, פוגעת עם רכבה בכלב. היא מטפלת בו ובאה להחזירו לבעליו, שופט בדימוס שחי לבדו. השופט, כך היא מגלה, מעביר את רוב זמנו בציטוט אובססיבי לשיחות הטלפון של שכניו. על אף עשרות השנים המפרידות בין השניים, מתפתח בהדרגה קשר חברות אמיץ ביניהם בעודם דנים בנושאים של אובדן, מוסר והעבר של כל אחד מהם.
מלחמת העצמאות של אלג'יריה, שנמשכה שבע שנים וחצי, גבתה מחיר כבד. נהרגו בה 1.5 מיליון אלג'יראים; על פי הצרפתים, רק 350 אלף. בצד הצרפתי נהרגו כ-20 אלף. בזמנו תיעד יאסף, היום סנאטור אלג'יראי, את מה שהתרחש במלחמת האזרחים בסרט "הקרב על אלג'יר", המבוסס על יומן שכתב בכלא. הסרט, שיצא לאקרנים ב-1966, זכה לתשבחות רבות וב-11 פרסים בינלאומיים, בהם הסרט הטוב בפסטיבל ונציה. הוא היה מועמד לשלושה אוסקרים, אף שלרוב השחקנים בו היה זה התפקיד הראשון בקריירה וגם האחרון בה. הוא צולם בשחור לבן בסגנון דרמטי-תיעודי, ברחובות הקסבה של אלג'יר. גם יאסף עצמו כיכב בו כאחד ממנהיגי המורדים, ואף היה המפיק שלו. ג'ילו פונטקורבו היה הבימאי
כומר קפדן מטיל ספק באמונתו, על רקע הקהילה הכפרית הקטנה אותה הוא משרת. כאן מתגוררת מרתה, שאוהבת אותו שנים רבות, וג’ונאס, דייג שמנסה לערער את אשליית האמונה.
הדרמה האוטוביוגרפית של הבמאי אינגמר ברגמן, זוכת האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1984, מתארת משפחה במשבר אחרי שאבי המשפחה התוסס, אוסקר (אלן אדוואל), מת במפתיע. מתוך כמיהה נואשת לספק יציבות לילדיה, פאני ואלכסנדר, נישאת האלמנה אמילי (אווה פרולינג) לכומר, אך חייהם החדשים מאופיינים בבדידות ואיום. הכול תלוי כעת בסבתם (גון וואלגרן) שתדע להפיח שמחה בחייהם.
הסרט "אהבה" הינו סרט דרמה אשר עוקב אחר ג'ורג' ואן, זוג מורים קשישים לפסנתר. הם כבר הגיעו לגיל ה-80 ונשואים כ-60 שנה. העלילה מתארת את המתרחש אחרי שאן לוקה בשבץ קל ומצבה הולך ומידרדר. ז'ורז', שהבטיח לאשתו כי לעולם לא יאשפז אותה במוסד, מטפל בה ככל יכולתו, אך המטלה נעשית קשה אף ויותר והיא סוחטת את כל כוחו. הסרט מראה בפרטי פרטים את תהליך ההידרדרות הגופנית והקוגניטיבית של אן. האהבה הגדולה של בני הזוג הנפלאים עומדת למבחן בלתי אפשרי אשר בוחן את אובדן צלם אנוש של אדם.
קליאו, זמרת ואדם חרדתי, נמצאת במתח הולך וגובר שהיא עלולה להיות חולה בסרטן, בזמן שהיא מחכה לתוצאות בדיקות מהרופא שלה.
סרטו רחב היריעה של הבמאי האיטלקי ברנרדו ברטולוצ'י (חולמים) אשר זכה בתשעה פרסי אוסקר בשנת 1988, ביניהם הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. הסרט מביא את סיפורו של קיסר סין האחרון פו-יי, שעלה לגדולה בתפקיד המלוכה בגיל שלוש ופינה את הכיסא בגיל שש. הסרט ממשיך ועוקב אחר גורלו ההפכפך של הילד שהובטח לו גן של שושנים, עד מותו כגנן בשנת 1967, עקב המהפכה התרבותית בסין. הסרט כולל צילומים נדירים מן העיר האסורה. עם סקמוטו ריוצ'י (עיני נחש), ג'ון לונה (ניצוד), ג'ואן צ'ן (פיתויו של נזיר), פיטר אוטול (סופרגירל). הסרט זכה לפרסים רבים ברחבי העולם ביניהם פרס גלובוס הזהב ופרס BAFTA היוקרתי.
בעיצומה של מלחמת אזרחים, הכנרים לשעבר יאן ואווה רוזנברג, המנהלים נישואים סוערים, מנהלים חווה באי כפרי. למרות המאמצים הטובים ביותר לברוח ממולדתם, המלחמה פוגעת בכל היבט בחייהם
הגבול בין גאונות לטירוף דק מאוד. מקס פון סידוב בתפקיד אמן רדוף שמפתח נטייה להתנתק מהמציאות לעולם של חרדות. סרט אימה קודר של אינגמר ברגמן (פרסונה, החותם השביעי), עם ליב אולמן (תמונות מחיי נישואין).
In an industrializing Italian town, a married woman, rendered mentally unstable after a traffic accident, drifts into an affair with a friend of her husband.
אחד מסרטי הדגל של ז'אן לוק גודאר הוא מחווה כמעט נטולת עלילה ממשית לז'אנרים קולנועיים, ובעיקר לסרט הפשע. היא (אנה קארינה) הרגה בן אדם ונרדפת על ידי פושעים אלג'יראים. הוא (ז'אן פול בלמונדו) עוזר לה לברוח לדרום צרפת. הם מוצאים מקלט על אי בים התיכון, אבל למיאכפת כשהסרט כולו מתעסק בצורתו ולא בהכרח במה שקורה לדמויות שמניעות אותו. אקספרימנט כיאה לגדול הבמאים האקספרימנטאליים.
Based on the true story of the 1981 hunger strike in a British prison, in which IRA prisoner Bobby Sands led a protest against the treatment of IRA prisoners as criminals rather than as prisoners of war. The film focuses on the mothers of two of the strikers, and their struggle to save the lives of their sons.