לאונרדו הוא נער עיוור המתמודד עם אימא מגוננת מדי בעת שהוא מנסה לחיות חיים עצמאיים יותר. לאכזבתה של החברה הטובה ביותר שלו, ג'יובנה, הוא מתכנן להשתתף בתכנית חילופים בחו"ל. כאשר גבריאל, תלמיד חדש בעיר, מגיע לכיתה שלהם, רגשות חדשים הפורחים בלאונרדו גורמים לו להטיל ספק בתכניותיו.
ז´וליאן הוא ילד בן 12 שנשלח יחד עם אחיו הבכור ללמוד בפנימיה קתולית ספרטנית המיועדת לבני עשירים. יום אחד מצטרף לכיתתו ז´אן, ילד חדש ואפוף מסתורין. תוך חיטוט בחפציו, מגלה ז´וליאן את סודו הגדול של ז´אן - שם משפחתו האמיתי הוא קיפלשטיין: יהודי. היחסים בין שני הילדים מתהדקים והולכים, עד ליום שבו נכנסים לכיתה שני אנשי גסטפו בחיפוש אחר יהודים. המבט של הילד הנוצרי בחברו הנלקח לדרך שאין ממנה חזרה, צורב בזכרון משך חודשים ארוכים אחרי הצפיה. "להתראות ילדים" מחזיר את לואי מאל לעבודה בצרפת אחרי עשור של גלות יצירתית בארה"ב - אל סיפור אוטוביוגרפי-בחלקו שאותו חלם להסריט מאז החלה הקריירה הקולנועית שלו. תוך כדי הצדעה ל"אפס בהתנהגות", יצירת המופת של ז´אן ויגו, הוא מגיש סרט שקול, שסיגנונו מצטנע במתכוון, ומניח את עיקר המשקל על גישה אנינה ולא צעקנית, על סיפור אנושי ונוגע ללב, ועל החיים בצרפת של ימי הכיבוש הנאצי.
קווין לומקס, עו"ד צעיר ומצליח מתבקש להצטרף למשרד עורכי דין בינלאומי שמרכזו בניו יורק. עם הגיעו לניו יורק מרעיף מייסד הפירמה, אישיות מסתורית וכאריזמטית, מכל הטוב והפאר של העיר על לומקס ורעייתו.עד מהרה מתחילים בני הזוג לגלות את האמת המטרידה מאחורי הרעיון השטני להבאתו של לומקס לפירמה. עיבוד לרומן מאת אנדרו ניידרמן.
"אלפנט" הוא סיפורו של יום רגיל בבית הספר, כזה המלא בשיעורים, פוטבול, רכילות וחיי חברה. הסרט בוחן את הצעירים ממרחק עדין, כשהוא מניח לנו לראות מי הם באמת. עבור כל אחד מהתלמידים שנפגוש, התיכון הוא חוויה שונה לגמרי: מעוררת, ידידותית, טראומטית, בודדה וקשה.
דרמה קומית. בשנות החמישים המוקדמות של המאה שעברה, בימים של רדיפת קומוניסטים בידי הסנטור מקארתי, עובד האוורד פרינס (וודי אלן) במסעדה. כדי לשלם חובות הימורים, הוא מאפשר לתסריטאי שהוכנס לרשימה השחורה להשתמש בשמו עבור אחוזים מהרווחים. בהמשך הוא נותן את שמו לשלושה תסריטאים נוספים, עד שהוא מסתבך מעל לראשו.
המהפכן המקסיקני אמילינו זפטה (מרלון ברנדו), איכר אנאלפביתי, ממריד את האיזורים הכפריים נגד הממשלה ולבסוף תופס את תפקיד נשיאות המדינה. ברנדו בתפקיד נדיר מביא לסרט זה 5 מועמדויות לאוסקר, ופיסלון אחד בו זוכה אנתוני קווין על הופעתו היוקדת.
"מייקל קולינס" הוא פרוייקט חייו של הבמאי והתסריטאי האירי ניל ג’ורדן ("משחק הדמעות"),שעבד על התסריט 13 שנה. סיפורו של אחד ממנהיגי ההתקוממות כנגד הכיבוש הבריטי באירלנד. הסרט סוקר את מהלך חייו של קולינס, שכונה "הברנש הגדול" והיה הראשון שהכניס שיטות פעולה טרוריסטיות במאבק נגד האנגלים, החל מכישלון המהומות של שנת 1916 ועד היותו האיש שחתם על הסכם פשרה עם האנגלים על חלוקת אירלנד. בעיני חבריו למחתרת קולינס היה בוגד והוא נרצח ע"י מתנקש שזהותו עלומה עד היום בשנת 1922. הסרט משלב את הרובד הפוליטי עם הרובד האישי והרגשי - יריבות בין קולינס וסגנו הארי בלונד על ליבה של קיטי קירנן (רוברטס). הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס השחקן (ניסן) בפסטיבל ונציה 1996.
סרטו של טוד היינס (הרחק מגן עדן) הוא סיפורה של תקופת ה"גלאם רוק". 1971- הגלאם רוק כבש את העולם עם גיטרות וליפסטיק. בראיין סלייד האקסנטרי (ג'ונתן ריס מאיירס) והרוקר האמריקאי קורט ווילד (איאן מקרגור) שברו מוסכמות וניסו לזעזע את העולם. 1974 – בשיא תהילתו סלייד מביים את מותו ונעלם מאור הזרקורים. המוות המבויים נחשף וסלייד הופך לאנונימי. כנראה שסמים, סקס ורוק נ' רול היו יותר מדי בשבילו. 1984 – עשור למותו המבויים של סלייד. העיתונאי ארתור סטוארט שיה ממעריציו של סלייד וחלק מסצנת הגלאם נשלח לחקור מה קרה לבראיין סלייד ומה האמת שמאחורי המיתוס
רוברט זומבי, מי שאחראי לטבח הדמוני של "בית 1000 הגופות" (זהו גם סרט ההמשך), מביים סרט המשך שבו המשפחה הפסיכופטית מוצאת עצמה מוקפת כוחות משטרה. שלושה מבני המשפחה מצליחים להימלט, והם יוצאים למסע עקוב מדם ברחבי טקסס, ללא רחמים. הבמאי הביזארי הזה לא מרחם גם על הצופה, אז אם אתם בעלי לב מקרטע - נא להימנע - מדובר בייצוג מאוד גראפי של שחיטה וירי בגרסת הבמאי המלאה!
דרך מספר סיפורים המשתלבים או מצטלבים זה בזה, המתרחשים כולם בכרך אמריקאי טיפוסי, מציג סיילס עולם אורבני רווי סמים, פוליטיקה רקובה, מתחים גזעיים ופער דורות. משוחק היטב ע"י צוות שחקנים שבראשם וינסנט ספאנו, טוני לו ביאנקו וג`ו מורטון ("אח מכוכב אחר"). לסיילס (במאי הנמנה על יקירי ה"אוזן") עצמו יש כרגיל CAMEO קטן. הסרט עשוי להותיר תחושת מועקה או חוסר נחת, אך הוא מומלץ בחום.
שון פן מגלם את דמותו הכובשת של פוליטיקאי מהדרום העמוק, שמעפיל לפסגה באמצעות מכירתו כמושיע ההמונים. סרטו של סטיבן זייליאן ("תביעה אזרחית"), מי שאחראי לתסריטים של "כנופיות ניו יורק" ו"רשימת שינדלר", מתחקה אחר דמותו האמיתית של מי שהיה מושל לואיזיאנה, נותן ההשראה לספרו זוכה פרס הפוליצר של תומס קנילי ולסרט זוכה האוסקרים מ-1949.