עיבודו הסוער והחושני של מילוש פורמן למחזהו של פיטר שייפר. גיבור המחזה הוא המלחין האילקי אנטוניו סאליירי המשחזר בדמיונו - מתוך בית חולים לחולי רוח בו הוא מאושפז - את יחסיו עם וולפגאנג אמדאוס מוצארט. מוצארט הצעיר, הפראי, המוכשר והשחצן היה לצנינים בעיניו של סאליירי, מלחין החצר של פרנץ יוזף השני. פורמן מציג במרכז את המוסיקה של מוצארט ומאיר בעזרתה את קנאתו של המלחין הקשיש המכיר בבינוניותו ומוגבלותו.
במאות הקודמות היה נהוג לסרס ילדים בעלי קול פעמונים כדי לשמר את האיכות האנדרוגנית של צלילי גרונם (רק במאה ה- 18 ידוע על כ- 4000 נערים שכאלה). קרלו ברוסקי שנודע בשמו הבימתי פארינלי (1705-82) הוא אחד מזמרי האופרה המסורסים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עולם המוסיקה. הוא יצא עם ריקרדו אחיו לכבוש את עולמות הקונצרטים של אירופה. ריקרדו הלחין את המוסיקה (הבינונית) שלו ופארינלי שר. פארינלי חיזר אחרי נשים וריקרדו השלים את האקט המיני נוכח אין- אונותו של אחיו. סביב היחסים הסימביוטיים בין השניים בונה קורביו את הסרט, אך עיקר כוחו של "פארינלי" נשען על האיכויות הקוליות, הנבנות בסיוע אמצעים דיגיטליים חדשניים והופכות את הצפיה לחוויה יוצאת דופן.