מל גיבסון ומארק לי מציתים את המסך כשני אצנים אוסטרליים צעירים המגוייסים לצבא הבריטי ונשלחים לקרב ההרסני בגאליפולי, תורכיה, בזמן מלחמת העולם הראשונה. הסרט נחשב כיותר סרט "אנטי מלחמה", והוא לא כמו שאר סרטי המלחמה ההיסטוריים, אפילו שהוא מתוייג כ "Rare Movie" ולקח זמן רב עד ששוחרר ב Wide Screen, הוא עד היום נחשב לאחד מסרטיו המצליחים ביותר של הבמאי פיטר ווייר, אחד מסרטי המלחמה הטראגיים.
מעשה במעקלי מכוניות מטעם חברת ביטוח, שהם אנשים מאוד לא נחמדים (בלשון המעטה). אמיליו אסטבז מתגלגל איכשהו לעניין, ויחד עם הארי דין סטנטון הקשוח תר אחרי שברולט 64'. אותה מכונית, שיש בתוכה כלי המדיף ניחוחות רדיואקטיביים, וסוחבת עימה סיפור אהבה ויצור מכוכב אחר. הכל מגיע לשיא בלילה פנקיסטי אלים, שזכה לביטוי קולנועי הולם עם מצלמתו של רובי מילר הכישרוני (סרטיו של ונדרס ו"לשבור את הגלים"), ולביטוי מוסיקלי הולם. איגי פופ סיפק את שיר הפתיחה.
לגופי יש בן עכשיו ששמו מקס, שנמלט לקולג' ממעלליו המביכים של אביו. אבל גופי מאבד את עבודתו ומבין שבלי תואר ראשון לא ישיג עבודה חלופית. על כן הוא מצטרף לבנו, שראוצה לדפוק את הראש בקיר מרוב ייאוש. מקס מכיר לאביו את האחווה היריבה וגם את הספרנית שחולקת עם גופי את אהבתו הנוסטלגית לשנות ה-70. לא שזה עוזר במשהו... גופי נשאר גופי.