סיפורו של אוסקר שינדלר, איש עסקים שניצל את קשריו למפלגה הנאצית להציל מאות יהודים ממוות במחנות.
ב-23 בספטמבר 1939 ניגן ולאדיסלב שפילמן, פסנתרן יהודי צעיר, את הנוקטארנו בדו דיאז מינור של שופן, בשידור חי ברדיו בעוד הפגזים הגרמנים מתפוצצים בחוץ. הייתה זו היצירה האחרונה ששודרה בשידור חי מוורשה. באותו יום הרסה פצצה גרמנית את תחנת הכוח, והרדיו הפולני השתתק. הפסנתרן הצעיר והמחונן שרד בגטו וורשה כשהוא מנגן לפרנסת משפחתו, הוא היחיד מבני המשפחה שמצליח לחמוק ממחנות המוות. עכשיו עליו לחיות בסתר בלב הגטו. כך הוא חולק את הסבל, ההשפלה, והמאבק.
ורוניקה חייה בפולין. ורוניק חייה בצרפת. הן לא מכירות אחת את השנייה. ורוניקה משיגה מקום בבי"ס למוסיקה, עובדת קשה, אבל מתמוטטת ומתה בביצועה הראשון. בנקודה זו, חייה של ורוניק נראים כי התחלפו והיא מחליטה לא להיות זמרת.
רצונו של בחור צעיר, הרוצה לגלות מיהי האישה שהצילה את סבו בזמן מלחמת העולם השנייה בכפר אוקראיני קטן שנכבש ע"י הנאצים, מובילה אותו למסע שורשים. מה שמתחיל כניסיון לגלות הכל על משפחתו הופך לטיול החושף מס' דברים לגבי זהותו, ומגלה דברים שלא ידע על השואה. את חשיבותה של השואה, את המשמעות של החברות, והחשוב יותר מכל- אהבה.
יצירת מופת ריאליסטית עגמומית ומעוררת מחשבה (ולעיתים גם צחוק קל של מבוכה או חרדה), מאת הבמאי אולריך סיידל (Dog Days). הסרט עוקב אחר שני טיפוסים – אישה אוקראינית שמגיעה לאוסטריה על מנת לחפש עבודה, וגבר אוסטרי שמאבד את משרת המאבטח שלו, ויוצא לעסקים מפוקפקים במזרח אירופה. סיפוריהם מהווים קרקע לחשיפתה של אירופה שלאחר המלחמה הקרה, על כל בעיותיה. הגירה, זנות, קפיטליזם ציני, אינטרנט, הזדקנות, יחסי נשים-גברים – זהו רק קצה הקרחון. עם שחקניתו של האנקה, סוזאנה לותאר