אחד מסרטי הקאלט הגדולים, הצבעוניים שהוביל לפס קול מצליח ולאין ספור חיקויים. באוטובוס חבוט וצבעוני אותו הן מכנות "פריסלה" חמושות בשלל מחלצות ובמערכת אודיו רעשנית, נוטשות פלישה, מיצי וברנדט, שלוש אמניות "דראג" את סידני ויוצאות להופיע בקברט נידח הממוקם באמצע המדבר האוסטרלי. סביב מיניותן הביזארית ונטיעתן בטריטוריה לא- להן, מצדיע סטיבן אליוט לגדולי המיוזיקלס ההוליוודיים. סרט דרך מקורי, רענן ובעל איכויות ויזואליות (במיוחד התלבושות) מרהיבות.
אריקה קוהוט מלמדת נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון שבווינה. אישה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, גרה עדיין עם אימה ומרגישה חנוקה. אריקה בורחת מהשפעת אימה רק בביקוריה הקבועים בבתי הקולנוע לסרטי פורנו ומופעי חשפנות. המיניות שלה היא שילוב של מציצנות חולנית ופגיעה מזוכיסטית בעצמה. אריקה והחיים הולכים במסלולים שונים עד שיום אחד אחד מתלמידיה מחליט לפתות אותה...
"אלפנט" הוא סיפורו של יום רגיל בבית הספר, כזה המלא בשיעורים, פוטבול, רכילות וחיי חברה. הסרט בוחן את הצעירים ממרחק עדין, כשהוא מניח לנו לראות מי הם באמת. עבור כל אחד מהתלמידים שנפגוש, התיכון הוא חוויה שונה לגמרי: מעוררת, ידידותית, טראומטית, בודדה וקשה.
"אמריקאי בפריס" הוא הזוכה הגדול של האוסקרים לשנת 1951 - בעיקר בשל סצינת הסיום הקלאסית: 17 דקות של ריקוד קולנועי שמשלב בין צבעים, תנועה, מוסיקה וזמרה באופן שספק אם נוצר כמוהו. לכאורה, הסצינה הזו חריגה מאד, בודאי לצופה עכשווי, אבל השוו אותה למשל, לסצינות הקרב מ"מטריקס" (הראשון) ותקבלו את אותה אנרגיה ותעוזה שבשבילן שווה ללכת לקולנוע. העלילה כאן לא מאד חשובה, היא עוסקת בחייל אמריקאי משוחרר שהשתקע בפריס במטרה להפוך לצייר. על רקע זה הוא פוגש בחורה עם כסף שמוכנה לעזור לו אבל הוא בוחר להתאהב דווקא בצרפתייה חמודה (לזלי קארון בהופעתה הראשונה בקולנוע) של
במה שיכול להיתפס כמשל קומי, צמד מלאכים ( דיימון ואפלק), תקועים הרחק בגלות ויסקונסין, בגין עברה עתיקת יומין. ומשתעשעים להפוך את כל הסדר הקוסמולוגי על פיו, בתנאי שחבורת בני אנוש מוזרה לא תצליח לתפוס אותם קודם. המלאכים שמנסים לברוח מהמקום שכוח האל (!!!) מגלים דרך מקורית לחזור לגן העדן: הם יהיו חייבים לעבור מתחת לקשת של כנסייה מאוד מסוימת בניו ג'רזי. הבעיה הקטנטונת בתוכנית: הצלחתם תשמיד את קיום האנושות.
סרטו של טוד היינס (הרחק מגן עדן) הוא סיפורה של תקופת ה"גלאם רוק". 1971- הגלאם רוק כבש את העולם עם גיטרות וליפסטיק. בראיין סלייד האקסנטרי (ג'ונתן ריס מאיירס) והרוקר האמריקאי קורט ווילד (איאן מקרגור) שברו מוסכמות וניסו לזעזע את העולם. 1974 – בשיא תהילתו סלייד מביים את מותו ונעלם מאור הזרקורים. המוות המבויים נחשף וסלייד הופך לאנונימי. כנראה שסמים, סקס ורוק נ' רול היו יותר מדי בשבילו. 1984 – עשור למותו המבויים של סלייד. העיתונאי ארתור סטוארט שיה ממעריציו של סלייד וחלק מסצנת הגלאם נשלח לחקור מה קרה לבראיין סלייד ומה האמת שמאחורי המיתוס
המחזמר שזכה בפרס הטוני ובפרס הפוליצר, הוא מין עיבוד לאופרה של פוציני לה-בוהם, זוכה לאדפטציה קולנועית. הסרט עוקב אחרי חייהם של אומנים צעירים באיסט ווילג' בניו-יורק. העלילה יוצאת מנקודת מבט של מארק, במאי צעיר שרק עתה הגיע אל העיר הגדולה. שם הוא מתאהב בבחורה שהיא בעצם לסבית. השותף של מארק הוא נשא איידס ונרקומן לשעבר, יש גם רקדן חובב סאדו-מאזו, דראגיסט ועוד צעירים שחולמים לעשות זאת בתפוח הגדול. עד שההצלחה תגיע הם צריכים לעבוד כדי לשלם שכירות.
רן מק'קורמיק עובר מביתו שבשיקגו לעיירה קטנה ומתקשה להאמין כי מוזיקת רוק וריקודים הוצאו שם אל מחוץ לחוק עקב חוק שהעביר נוצרי שמרן וקנאי. עם טקס הסיום מעבר לפינה, החברים תולים ברן את התקווה האחרונה להרמת ה-"אמברגו" מחייהם היום-יומיים, ובעזרת חברתו החדשה, זה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות.
מייקל דאגלס מככב בסרטו של ריצ'רד אטנבורו, שורת המקהלה, סיפור על הקשיים והמהמורות של עולם התאטרון. זאק (מייקל דאגלס) בוחן רקדנים למיוזיקל חדש בברודווי, ומסנן מתוך ההמונים קבוצה קטנה של רקדנים שאפתניים, הרוצים להיבחר לשורת המקהלה של המחזה. אחרי שצימצם את מספרם ל-16 רקדנים, נשים וגברים, זאק מבקש מכל אחד מהמתחרים לצעוד קדימה ולעמוד תחת אורות הבמה. שם הוא שואל אותם על חייהם ועל שאיפותיהם. תוך שהוא חוקר אותם על עברם, זאק מתעמת עם עברו-שלו, כשחברתו לשעבר, שילה, שהייתה פעם שחקנית מצליחה, מחפשת כעת עבודה...
קומדיה פרועה ולא מצונזרת על חמש חברות הכי טובות המתאחדות עשור לאחר שסיימו את הקולג' לסופ"ש מסיבת רווקות פרוע במיאמי. החגיגה הפרועה שלהן מקבלת תפנית שחורה ומצחיקה כאשר הן בטעות הורגות את החשפן. בתוך כל הטירוף להבין מה עליהן לעשות, הלילה שלהן מקבל תפניות בלתי צפויות ומצחיקות עד דמעות שבסופו של דבר מקרבות אותן זו לזו.