מעטים הסרטים אשר הותירו רושם כה עז על תולדות הקולנוע כ"ז'אן דילמן", יצירתה של הבמאית החתרנית שנטל אקרמן. עלילתו, הפשוטה לכאורה, מתארת את שגרת יומה של עקרת בית המתגוררת בדירה צנועה ומנסה לתחזק את רקמת חייה השברירית אל מול לחצי הקיום. אך "ז'אן דילמן" אינו רק דן בסיפורה של אישה אחת, אלא גם במחיר שהנשיות בכללותה משלמת בעודה כבולה לנורמות הבורגנות האירופית. בכך הוא מצדיק את מעמדו כ"יצירת המופת הראשונה בהיסטוריה הפמיניסטית של הקולנוע" (העיתון "לה מונד").
יוסוקה, במאי תיאטרון צעיר, עדיין מתאבל על מותה של אשתו שנתיים קודם לכן. כאשר הוא מוזמן להגשים חלום ולביים את "הדוד וניה" של צ'כוב הוא קופץ על ההזדמנות ומעביר את חייו לעיר חדשה, ספק מסתכל על העתיד, ספק בורח מהעבר. מטעמי ביטוח, התיאטרון מסרב שיוסוקה יסיע את עצמו לעבודה ובחזרה, ולמורת רוחו מצוותת לו נהגת צעירה בשם מיסאקי. שני האנשים השקטים יוצאים יחד לדרך הארוכה, במהלכה ילמדו להכיר אחד את השניה, ואולי אף את עצמם.
סין, המאה ה-8. בתו בת ה-10 של גנרל נחטפת בידי נזירה שהופכת אותה למחסלת יוצאת דופן. יום אחד, היא נשלחת חזרה לחבל ארץ ממנו נחטפה, בהוראה לחסל את מנהיגה של יחידה צבאית החולשת על צפון סין. לאחר 13 שנות גלות, על המחסלת הצעירה להתעמת עם הוריה, זיכרונותיה וכמובן רגשותיה. כעת עליה לבחור: האם היא עדיין תחת שליטתה של זו שחטפה וגידלה אותה, או האם היא שבה הביתה. סרטו של הו שיאו-שיין ("קיץ אצל סבא"), שזיכה אותו בפרס הבמאי בפסטיבל קאן.