ברגע שהפרופסור לאנגלית ג'ון קיטינג מגיע לאוניברסיטת הבנים חמורת הסבר, שיטותיו הלא קונבנציונאליות לחינוך מפיחות חיים חדשים בנורמות השמרניות רבות השנים של האוניברסיטה. בעזרת חוכמתו, שנינותו וקסמו האישי מצליח קיטינג לעורר השראה בקרב תלמידיו, ולהמריצם להגשים את שאיפותיהם האינדיבידואליות למרות הלחצים הרבים המופעלים עליו ועל תלמידיו מצד הגורמים השמרניים באוניברסיטה.
ב-1948 מביים היצ'קוק את הסרט הראשון שלו בצבע, שמבוסס על מחזה של פטריק המילטון. שני חברים, מושפעים מעט מניטשה ודוסטויבסקי, מתכננים ומבצעים את הרצח המושלם - ללא מניע, על טהרת האומנות בלבד. בכדי להשלים את היצירה, מוזמנים משפחתו, חבריו וארוסתו של המנוח לארוחת ערב כשהגופה מוחבאת בחדר. בין האורחים גם המרצה שלהם, ג'יימס סטיוארט (חלון אחורי), אשר מתחיל להבין את ההתרחשויות המוזרות. היצ'קוק יצר את הסרט בווירטואוזיות אופיינית, כשצילם אותו בעשרה שוטים בלבד וחיברם לסרט אחד. מבריק!
יצירת זן בודהיסטית, שופעת בשלווה ושלמות ההופכת את הנוף הפסטורלי לשותף פעיל בסיפור. הדמויות השמימיות עוצרות הנשימה נסחפות אל תוך רצף מעגלי שתחילתו מאופיין בתמימות, המשכו באהבה וסופו בהארה ולידה מחדש. היצירה הבנויה מחילופי עונות, מעבירה אותנו את מסלול הכרוניקה הידועה מראש של לידה ומוות.
ננה, מוכרת בחנות תקליטים, מידרדרת לזנות בגלל אילוצים כלכליים. עיסוקה החדש מביא אותה להרהורים על משמעות חייה, על מהות החופש והאהבה. סרט הטבוע ברוח האקזיסטנציאליזם ובנוי כסדרה של אפיזודות אוטונומיות המתקשרות זו לזו על ידי כותרות. זהו הסרט הראשון של גודאר בו ניכרת השפעת טכניקות ההזרה של התיאטרון הברכטיאני, אותן הלך והעמיק לקראת המחצית השניה של שנות הששים. הסרט מכיל גם הומאז' מרגש לסרטו של קרל תיאודור דרייר "ז'אן ד'ארק" המצביע על הזהות בין גיבורות שני הסרטים, קרבנות החברה בה הן חיות.
נתן, חוקר מדעי ההתנהגות ולילה חברתו לחיים מגלים ביערות, איש פרא שגדל בטבעיות בחיק הטבע, הרחק מכל חברה אנושית.