לאחר מותו, בעומדו בשערי הגיהנום, משחזר הנרי ואן קליב את חיי השעשועים שניהל ואת נישואיו רבי התהפוכות. יצירת המופת הקומית השנונה של ארנסט לוביץ' (להיות או לא להיות) עם דון אמיצ'י (קוקון) וג'ין טירני (Leave Her to Heaven) במהדורת קריטריון הכוללת שתי תוספות דוקומנטריות על ועם התסריטאי סמסון ראפלסון (חשד, Ziegfeld Follies) ושיחה בין מבקרי הקולנוע מולי האסקאל ואנדריו סאריס.
המחזמר המקסים שביים ג'ון יוסטון סביב הקומיקס על הילדה הג'ינג'ית היתומה, אנני. מבין כל עמיתותיה המסכנות מבית היתומים המפלצתי של מיס האניגן, השדה האדמונית היא שנבחרת לבלות תקופה קצרה בביתו של מולטי מיליונר עם קשרים בבית הלבן. איל הממון לא שבע רצון מנוכחותה (זה לא היה הרעיון שלו מלכתחילה), אך לומד, תוך ימים מספר, לאהוב אותה עד אין קץ. או אז הוא מחליט לעזור לה למצוא את הוריה האמיתיים. בינתיים, מיס האניגן ואחיה רוסטר זוממים מזימות. כולל את השיר המפעים "מחר".
אלפי הוא ערס קוקני כובש שהנשים ("בירדס", "ציפורים" בעגה לונדונית) נופלות לרגליו מבלי שאף טיפת זיעה תנצנץ על מצחו. וכך, בלי הרבה חמדה, הוא נע לו בין שכשוך באמבט של נימפה בגיל העמידה לבין עלמות חן צעירות – תנועה חסרת תוחלת המאפיינת את בני דורו... 'אלפי' שייך לגל החדשנות היצירתית ששטף את הקולנוע העולמי בשנות ה-60'. כמו רבים מסרטי התקופה, גם פה אין עניין מיוחד בתסריט לינארי או בסחיטת רגשות זולה ואין לגיבורנו שום בעיה לפנות הישר למצלמה ולהסביר לנו את מצבו או לתנות את צרותיו. לואיס גילברט שבנה לעצמו קריירה נאה הנמשכת מאמצע שנות ה-40' ועד ימינו אנו, יודע כיצד לאזן בין ההומור והאירוניה השזורים מעבר לכל פינה ובין הגוונים האפרוריים בחייו של גיבורו. הגישה העניינית יחד עם התיחכום הקולנועי בתוספת הפגנת המשחק המרהיבה והסוחפת של מייקל קיין; כל אלה ועוד הפכו את 'אלפי' ללהיט סיקסטיז גדול וליצירה שגם היום לא איבדה את חינהּ.
בסרט זה שמבוסס על מחזה, אנחנו נכנסים לחייהם של משפחה מעיירה קטנה בטקסס, שנמצאת בהכנות ללווייתה של אימם שניהלה רומן עם הבעל של השכנה ומתה כשנתקלה ברגליו מעץ ונפלה על הראש במוטל זר, שתי האחיות מתכנסות בבית דודתן, ששם מתגלות שערוריות שקורות בתוך המשפחה, הקשורות למות אימם, לכך שאחיהן הטרנסוויסט מאושפז בבית משוגעים, ולהכנה ליציאה מהארון של בנה של אחת מהן, במהלך הדיאלוגים הקומיים, נצפה הטיפולם הפסיכולוגי של הבן תאי, ושל אחיהן ארל. ובבר המקומי היכן שאימם נהגה לבלות בחודשייה האחרונים.סרט מעולה, מומלץ בחום...בסרט משחקים שחקנים גדולים בינייהם: אוליבייה ניוטון-ג'ון שהיא גם שרה את פסקול הסרט, בו ברידג'ס, נוול אלכסנדר, בט גרנט
מאמא מדיאה צריכה להתמודד עם יותר מדי דברים בו זמנית - הפכו אותה לפטרונית של ילדה מרדנית שבורחת מהבית, היא צריכה לגשר בין שתי אחייניותיה לבעלים שלהן, ובנוסף לכל - עליה לדאוג שהכנס המשפחתי הגדול יעבור בשלום. הבמאי\תסריטאי\ שחקן\מפיק טיילור פרי נכנס למידותיה הגדולות ושולט בכולם ביד רמה. מבוסס על מחזה פרי עטו. עם בלייר אנדרווד (פרקליטי אל איי).
מת'יו ברודריק בקומדיה מומלצת פרי עטו של ניל סיימון. בן-עשרה ניו יורקי, יוג'ין ג'רום (מת'יו ברודריק, משחקי מלחמה), מתגייס לצבא ארצות הברית בשנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה, 1945. הוא נשלח לטירונות בבילוקסי, מיסיסיפי, שם הוא חייב להסתגל לכל מיני סוגים של מגויסים ולסמל מוגבל ומשפיל (כריסטופר ווקן, צייד הצבאים). מבוסס על מחזה בשם זה מאת ניל סיימון.
שירלי בת ה-42 חשה שלא מיצתה את עצמה בגלל בעלה השוביניסט ונתיב חייה שהתעקל לו בלי שהתכוונה לכך. הזדמנות פז ניתנת לה כשידידתה זוכה בנופש זוגי במיקונוס, ולאחר התלבטות קשה היא מעזה לצאת לאי, שבו היא פותחת דף חדש ומוצאת אהבה ים-תיכונית עם שפם. סרט מתוק-מריר על פי מחזהו המצליח של ווילי ראסל. פולין קולינס מעוררת הזדהות וצחוק בתפקיד שהקנה לה מועמדות לאוסקר. ביים: גילברט לואיס (לחנך את ריטה, 007- אתה חי רק פעמיים), עם טום קונטי (חג שמח מיסטר לורנס) בתפקיד היווני.
"לנשק את ג'סיקה סטיין" היא קומדיה רומנטית מודרנית ששוברת את כל החוקים, היא מטשטשת את הקווים שבין חברות ואהבה רומנטית ומוצאת את השילוב המשעשע והמפתיע שבין השתיים. " לנשק את ג'סיקה סטיין" הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה (ספטמבר 2002 ) בקטלוג הפסטיבל נכתב, בין השאר: "קחו קצת "בריג'יט ג'ונס" הוסיפו מעט " סקס והעיר הגדולה" והרבה מהנוירוזה של וודי אלן ותקבלו את ג'סיקה סטיין. קומדיה רומנטית ניו יורקית מסוגננת וחכמה. הדמויות כולן רהוטות, אינטליגנטיות ומתוחכמות וגם לא מנסות להסתיר את זה. ג'ניפר ווסטפלט והת'ר יורגנסון , שמגלמות את ג'סיקה והלן, עבדו למסך את המחזה המצליח שלהן, ועוסקות בשאלות של הגדרה מינית בשנינות, בחוכמה ובדרך משעשעת עד מאד. למרות העטיפה ההוליוודית הזוהרת, "ג'סיקה" לא מתבייש להעלות על השולחן נושאים רציניים, אבל יודע לטפל בהם בעדינות ובהומור. " הנאה צרופה " כותב לייל לוונסטין מ"ווראיטי" , " קומדיה רומנטית קלילה ועשויה היטב שמשלבת משחק מצוין וכתיבה רגישה וחכמה".