מלחמת העצמאות של אלג'יריה, שנמשכה שבע שנים וחצי, גבתה מחיר כבד. נהרגו בה 1.5 מיליון אלג'יראים; על פי הצרפתים, רק 350 אלף. בצד הצרפתי נהרגו כ-20 אלף. בזמנו תיעד יאסף, היום סנאטור אלג'יראי, את מה שהתרחש במלחמת האזרחים בסרט "הקרב על אלג'יר", המבוסס על יומן שכתב בכלא. הסרט, שיצא לאקרנים ב-1966, זכה לתשבחות רבות וב-11 פרסים בינלאומיים, בהם הסרט הטוב בפסטיבל ונציה. הוא היה מועמד לשלושה אוסקרים, אף שלרוב השחקנים בו היה זה התפקיד הראשון בקריירה וגם האחרון בה. הוא צולם בשחור לבן בסגנון דרמטי-תיעודי, ברחובות הקסבה של אלג'יר. גם יאסף עצמו כיכב בו כאחד ממנהיגי המורדים, ואף היה המפיק שלו. ג'ילו פונטקורבו היה הבימאי
קליאו, זמרת ואדם חרדתי, נמצאת במתח הולך וגובר שהיא עלולה להיות חולה בסרטן, בזמן שהיא מחכה לתוצאות בדיקות מהרופא שלה.
סיפורו של האיש שכונה "אויב הציבור מספר 1" בצרפת של שנות השבעים. במשך קרוב לשני עשורים, ז'אק מזרין היה בלתי ניתן לעצירה. הוא שדד בנקים, פרץ לבתים חטף אנשים וברח בכל הזדמנות שהייתה לו מבתי הכלא. עד שיום אחד לקראת סוף 1979 הוא נורה למוות באמצע רחוב ראשי בפריז. הסרט מספר את סיפורו, האוטוביוגרפי של מזרין, שלימים הפך לגנגסטר הנודע ביותר בצרפת, סרט זה הוא המשכו של הסרט "מזרין: אינסטינקט המוות" שמה של האוטוביוגרפיה שנכתבה על העבריין הנודע בשנת 1977.
אלג'יריה, 1954. שני גברים שונים נזרקו יחד על ידי העולם כמרקחה. הם נאלצים לברוח אל מעבר להרי האטלס. דארי, המורה מתבודד, צריך ללוות את מוחמד, תושב כפר קטן שהואשם ברצח.
אחרי שהוכיח עצמו בתחום האקשן ("בן ערובה" עם ברוס וויליס), פונה הבמאי הצרפתי פלורן אמיליו סירי לביים סרט מלחמה על רקע ההתנערות האלג'יראית מהשלטון הקולוניאלי של צרפת בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. הסרט מתמקד בפלוגה צרפתית שבתוכה גם כמה מקומיים שהחליטו לנקוט את עמדת הכובש. המפקד החדש והלא מיומן של הפלוגה מתמודד עם מציאות מחניקה ועם אפשרות קיומן של חפרפרות בתוך היחידה שלו.