סיפור חייו של רקדן הבלט הצעיר והמוערך, סרגיי פולונין, מילדותו באוקראינה, דרך לימודיו באקדמיה המלכותית לריקוד באנגליה, המשבר האישי בחייו, ההתגברות עליו, הפריחה מחדש וצילומי אחד הקליפים הנצפים ביותר ביוטיוב - "Take me to Church" של Hozier.
העלילה מבוססת על סיפור השבוע האחרון בחיי ישו על פי המסופר ב"ספרי הבשורה" (האוונגליונים), הכלולים בברית החדשה, בתוספת פרשנות מקורית ו"השלמות" פרי דמיונם של המחברים. העלילה משלבת מוטיבים קומיים ואספקטים מודרניסטיים. הסרט זכה להצלחה קופתית לא רק בזכות פס הקול המקורי שלו, אלא גם הודות לרוח "ילדי הפרחים" המנשבת בו, האלמנטים הקומיים-פארודיים, והשחקנים המשתתפים בו. חלקם זכו לתהילה עוד קודם לכן כשחקנים הראשיים הן בהפקה הבימתית והן באלבום האולפן מ-1970. בסרט מוטיבים אנכרוניסטיים מכוונים. כך למשל נעשה שימוש בכלי נשק מודרניים כטנקים ומסוקי קרב לצד חניתות ומגינים, מטוסים לצד אתר ארכאולגי מימי הורדוס וכן פרטי לבוש, מיקרופונים, ואף ראיונות עיתונאיים.
העולם התחרותי של ריקודי הרחוב שבו מתחרים צוותים שונים למטרת כסף וכבוד. אלג'ין ודייויד הם חברים טובים ומנהיגים של צוות הריקוד הטוב ביותר באיזור. כשצוות נוסף שגם הוא הטוב ביותר באיזורו מציב להם אתגר לתחרות (קרב) דייויד ואלג'ין יחד עם חבריהם מוכרחים ליצור את התנועות החדשניות ביותר על מנת לשמור על מעמדם כטובים ביותר. הקשיים לא מאחרים לבוא ודייויד ואלג'ין צריכים לשים בצד את חילוקי הדעות ביניהם.
ג'ון ג'יי הוא מתנקש מנוסה שנשלח לבצע עבודה בארגנטינה. כאשר הגנרל אותו נשלח לחסל, מתעכב בחזרתו למדינה, ג'ון מעביר את זמנו עם מנואלה, רקדנית יפהפייה, אשר הופכת עבורו למורה ולמדריכה לעולם החושני של הטנגו בארגנטינה. מכושף ע"י העולם העשיר והמסתורי שמנואלה גילתה לו, האידיליה שלו נשברת כאשר מציאות הגעתו לארגנטינה שבה ומכה בו.
לאחר מות אחותה מהתמכרות לסמים, תלמידת תיכון מאולצת לעזוב את בית הספר הפרטי שלה כדי לחזור לשכונה מלאת הפשע הישנה שלה, איפה שהיא מציתה מחדש תשוקה לא סבירה לעולם התחרותי של הריקוד.