סאטירה פוליטית שנונה, מצחיקה ומטורפת ביותר מבית האחים מרקס. הסרט כולל מגוון מהקטעים המפורסמים: דלפק הלימונדה, פארודיית פול ריביר: הולכים למלחמה, פארודיה על מחזות זמר של שנות ה-30, וסצנת המראות.
בין ייאוש טוטאלי לתקווה מרירה-מתוקה, מהלכות הדמויות האנושיות של הסוריאליסט השבדי המופלא רוי אנדרסון, על פני המסך הסטטי. כמו סרטו הקודם הגאוני, Songs From the Second Floor, גם כאן מביא אנדרסון את המצב הקיומי, בסדרה של סצנות תמהוניות, כולן מעוצבות לעילא ומצולמות בתוך אולפן. פסיכיאטר מתלונן על מצבו הכלכלי בעוד אשתו עוגבת עליו עם קסדת לוחמים, זקן גורר כלב במורד המדרכה, אישה צורחת שאף אחד לא מבין אותה. וצורחת. וצורחת. אלו הם רק קמצוץ ממכלול ההזיות הספק הומוריסטיות ספק עצובות עד מאוד.
אחת ההשפעות הגדולות ביותר על ז'אנר המיוזיקלס שהתפתח בהוליווד משנות ה-30 ואילך.לויד בייקון (הנער מאוקלהומה) ביים, אבל המדליה הולכת לכוריאוגרף הגדול באזבי ברקלי, המוכר לכולם מהפורמציות הסימטריות המלהיבות שיצר עם רקדניותיו. בערב הבכורה של מחזה מוזיקלי בברודוויי, מעקמת הכוכבת הראשית את קרסולה, ואחת מבנות שורת המקהלה מנסה להשתלט לה על התפקיד. אבל למי אכפת בכלל הסיפור... עם ג'ינג'ר רוג'רס (כובע צילינדר) לפני הפריצה לצדו של פרד אסטר.
פארודיה על סרטי אימה, בכיכובם של הצ'יפאמנקס.בזמן שהצ'יפמנקס עובדים בפארק השעשועים באולפני מג'סטיק כאטרקציית שירה. הם לא יודעים שבאטרקציה החדשה נמצא דוקטור פרנקנשטיין האמיתי ב"טירת פרנקנשטיין". אחרי שאלוין משתולל עם אוטובוס בפארק כתוצאה מכך מאחרים את שעת הסגירה של הפארק ונתקעים בתוכו. דוקטור פרנקנשטיין מגיע למסקנה שהאטרקציה החדשה אינה מפחידה מספיק ויוצר את פרנקנשטיין האמיתי שוב.
טרייסי בת הטיפש-עשרה חיה בבולטימור בשנת 1962. היא חולמת להופיע בתוכנית ריקודים טלוויזיונית פופולארית אבל מגלה להפתעתה שבגלל שהיא שמנה הסיכויים שלה להתקבל אפסיים. היא מחליטה לנסות את מזלה וכנגד כול הסיכויים היא עושה זאת ובגדול. עכשיו נותר לה רק לעזור לחבריה האפרו-אמריקאים שאסור להם להשתתף בתוכנית ולכן היא מחליטה לארגן הפגנה.
איתן, נער 'אימו' שסולק מבית ספר פרטי בעקבות נסיון התאבדות, עובר לתיכון סימור ופוגש נערה חמודה שמנסה לקרב אותו לנצרות.
הבלש מיטץ' פרסטון ממשטרת לוס אנג'לס (רוברט דה נירו) לא מרבה בדיבור, סבלנות היא לא הצד החזק שלו ועל סיגנון לא מדברים... כל מה שהוא רוצה הוא שיעזבו אותו לנפשו לעשות את עבודתו בדרך בה הוא עושה אותה כבר 20 שנה.