צלם אובססיבי עוסק בצילומי זונות. דמותו אגב, מבוססת על הצלם האמריקאי וויין בלוק, שצילם נושאים דומים בתחילת המאה. במהלך עבודתו הוא מתוודע לילדה הגדלה בבית-זונות ועוסקת למעשה ב-"מקצוע העתיק". בין השניים נרקמים יחסי קנאה/אהבה כשגם האם מעורבת.
ללודוביק, ילד צרפתי מקסים, יש חלום: הוא רוצה להיות ילדה. הוריו, המתגוררים בפרבר זעיר-בורגני של פריז, לא מבינים לליבו על אף ההסבר ה"מדעי" שהוא מספק לשאיפתו: כרומוזום ה-x שלו אבד בלידתו והוחלף בטעות ב-y, וכך נולד בטעות כבן. בינתיים ה-y המיותר גורם ללודוביק לאי הבנות: כשהוריו עורכים מסיבת גן לכל השכנים, הוא מפתיע בשמלה ועגילים תואמים, שיכולים להתחרות בשמלת התוכים של ז'אן פול גוטייה. כשהמורה מבקשת להביא לכיתה צעצוע אהוב, מביא לודוביק את "פאם", בובה זהובת שיער, מקבילתה של ברבי. אבל המשבר האמיתי מגיע כאשר לודוביק מחליט להתחתן עם בנם של השכנים. הסרט מרשים מבחינה ויזואלית ובעיקר בולטים בו קטעי הפנטסיה בצבעי סוכריה של עולמה של פאם, המזכירים את ה"קוסם מערץ עוץ". על אף שהסרט עוסק באופן מוצהר בזהות מינית, הוא מוקדש לכל מי שהרגיש בילדותו שונה ויוצא דופן.
כמו כמה מסרטיו הקודמים של הבמאי בארי לוינסון (דיינר, אבאלון, אנשי הפח), גם כאן הוא משתמש באירועים מחייו ומעיר הולדתו בולטימור. זהו סיפורה של משפחת קורצמן היהודית, שהוא גם סיפורו של מקום ושל תקופה: בולטימור באמצע שנות החמישים, על כל הנושאים שהעסיקו אז את תושבי העיר. זוהי דרמה רומנטית ואישית (וכאמור, אפילו אוטוביוגרפית), אבל גם חברתית, העוסקת בשאלות גזענות, מעמד חברתי ודת.
לגימור הרמונדסון יש "ראיה טובה", כפי שאמרה לו בילדותו מכשפה זקנה שהביטה על ציוריו. אבל מאז האסון שקרה לו בנעוריו, ועד לתחילת הסרט, כאשר הוא כבן 40 - הוא לא נגע בעפרונות הציור שלו. כאשר הוא אוזר אומץ ונרשם לחוג לציור, הוא מתעמת עם הפחדים שהוא נושא איתו מגולגלים בציורי הילדות. הסרט עוסק רק בעולמו הפנימי של האיש המיוסר הזה, הוא אינו איש של מילים ומתבטא בעיקר בציור,ולכן הסרט אינו אינטלקטואלי אלא ויזואלי מאוד. גרימור הילד צייר את כוחות הטבע הקר והאכזרי של איסלנד - הים המטביע ספינות וההר המתנשא כמפלצת מעל קהילת הדייגים שבה גדל. גרימור המבוגר מנסה לצייר עירום על פי דרישת המורה לציור, אבל ה"ראיה הטובה" שלו כופה עליו לצייר את הדוגמנית בעולם פנימי מלא כאב. למזלו הטוב של גרימור המורה לציור מתעניינת בו ונותנת לו "שיעורים פרטיים", המשנים את חייו. השינוי אינו קל. הפתאומיות שבה חודרת המורה לחייו מזעזעת אותו ומוציאה את כל הזכרונות הקשים, . אבל ציור העננים המונומנטלי שהוא מצייר בסוף הסרט, בסגנונה של מורתו-אהובתו, מסמל את הפנמת האופטימיות שלמד ממנה ואת הצלחת השינוי.