בשנת 1929 צ'יו, ילדה בת תשע מכפר דייגים עני נמכרת לבית אירוח מצליח המנוהל על ידי גיישה קשוחה המתעללת בה בלי הפסקה בשל יופייה. היא ניצלת על ידי בית אירוח מתחרה שם היא משנה את שמה לסיורי ולומדת את כל המנהגים החברתיים והאומנותיים שגיישה חייבת להתמצא בהם כדי לשרוד בעולם האכזרי של המקצוע. היא מצליחה לחדור לעולמם עמוס התככים של העשירים וחיה חיי מותרות. אבל אז פורצת מלחמת העולם השנייה, ועולמה משתנה לחלוטין.
סיפורו האמיתי והנוגע ללב של ראמון סמפדרו שנלחם במשך שלושים שנה על זכותו למות. במרכז העלילה עומדות שתי מערכות יחסים: בינו לבין עורכת הדין שתומכת במאבקו, ובינו לבין אשה מקומית שעושה הכל כדי לעזור לבחור דווקא בחיים.
אוטו פרמינגר ביים את אחד מסרטי הפילם-נואר הגדולים של כל הזמנים. דיינה אנדרוז הוא בלש משטרתי החוקר רצח של אשה צעירה ויפהפיה, שנמצאה מתה בביתה. לא ברור מי רצה לרצוח את האשה המקסימה, שהצליחה לגרום לכל גבר שפגש אותה להתאהב בה. קצה החוט הוא וולדו ליידקר (קליפטון ווב), עיתונאי מזדקן וערמומי, שעזר ללורה לפרוץ בקריירת דוגמנות. תוך כדי ניסיון להרכיב קלסתרון של האשה המתה (ג’ין טירני), ובעודו מתבונן ארוכות בפורטרט המצויר שלה, הבלש המאופק מוצא את עצמו נשבה בקסמיה, עד כדי אובססיה. לילה אחד הוא נרדם בדירתה וכשהוא מתעורר קורה משהו מוזר, שגורם לו להסתכל על ההתרחשויות באור חדש. סרט מבוים ומשוחק להפליא, מורכב ורב רבדים, שזכה, בצדק, לתילי תילים של פרשנויות.
סרטו האחרון של ג'יימס דין, שיצא לאקרנים רק לאחר מותו. החוואי הטקסאני ביק בנדיקט (רוק הדסון, הקץ לנשק) מגיע למרילנד כדי לרכוש סוס שזכה בפרס. בינתיים הוא גם מתאהב בביתו של הבעלים, לסלי (אליזבת טיילור, אילוף הסוררת), נושא אותה במהירות ושב איתה לחוותו. היריבות בין משפחתם לבין הבוקר שהופך לאיל נפט, ג'ט רינק (ג'יימס דין, מרד הנעורים), מובא באפוס הנפרס על פני שני דורות. עשר מועמדויות לאוסקר ופסלון אחד לבמאי ג'ורג' סטיבנס (יומנה של אנה פרנק).
לדיוויד איימס יש חיים נפלאים - הוא מיליונר רודף שמלות, נאה וכריזמטי. הדרך בה הוא מנהל את חייו היא חלום לכל גבר. דיוויד איימס הוא מה שכל גבר היה רוצה להיות, אבל עדיין נדמה שמשהו חסר בחייו. לפעמים החיים עלולים להראות אחרים לגמרי, כשעוצרים לשניה ומסתכלים טוב, כשפותחים את העיניים.
דרך מספר סיפורים המשתלבים או מצטלבים זה בזה, המתרחשים כולם בכרך אמריקאי טיפוסי, מציג סיילס עולם אורבני רווי סמים, פוליטיקה רקובה, מתחים גזעיים ופער דורות. משוחק היטב ע"י צוות שחקנים שבראשם וינסנט ספאנו, טוני לו ביאנקו וג`ו מורטון ("אח מכוכב אחר"). לסיילס (במאי הנמנה על יקירי ה"אוזן") עצמו יש כרגיל CAMEO קטן. הסרט עשוי להותיר תחושת מועקה או חוסר נחת, אך הוא מומלץ בחום.
המשך ישיר ומוצלח ל-"פודינג אירופאי" מ-2002, הוא סרטו של סדריק קלאפיש (כל אחד מחפש את החתול שלו), המתרחש חמש שנים לאחר שבילה חוויאר קיץ אחד של גילויים בברצלונה. עכשיו, בגיל 30, נראה שהוא עדיין רחוק מלהגשים את תקוותיו. בתור סופר הוא תורם לאופרת סבון נחותה ובתור מאהב הוא בעיקר מוותר.
ליאם ניסן (אהבה זה כל הסיפור) יוצא לטיול ביער ומגלה בדרך מקרה את ג'ודי פוסטר (שתיקת הכבשים) מתנדנדת על עץ. ג'ודי היא אישה צעירה החיה לבדה, שפיתחה דיאלקט פרטי משלה ומעולם לא נתקלה בבני אדם אחרים. ד"ר ליאם מתקשה להחליט כיצד לנהוג בה כאשר תיחשף לעולם התרבותי וכיצד ימנע מהעולם ה"תרבותי" לאשפז אותה בכפייה.
סיפורם של ילד אמריקאי וגבר זקן הלומדים להכיר האחד את עולמו של האחר. משלחת של נזירים בודהיסטים מהרי בוטאן מתדפקת על דלת ביתה של משפחה אמריקאית ובפיהם הבשורה כי בבנם הקטן נתגלגלה נשמתו של "לאמה" (מורה דת) מנוח. האב מחליט ללוות את בנו ואת הנזירים לארמונו הקסום של הנסיך סידהרתא שאישיותו המיוחדת מכתירה אותו כהתגלמות בודהה עצמו. סרטו של ברנרדו ברטולוצ'י (החולמים) עם קיאנו ריבס ובריג'יט פונדה.
הסרט עוקב אחר זוג צעיר ניו-יורקי, מריון, צלמת צרפתיה, וג'ק, מעצב פנים אמריקאי. השניים מעוניינים לחזק מחדש את הקשר שביניהם, ולשם כך הם מחליטים לצאת לטיול לעיר הולדתה של מריון, פריס, זאת על מנת להפגיש את ג'ק עם משפחתה וחבריה. השניים מטפחים תקוות רבות כלפי עיר הרומנטיקה מתוך חשיבה שהמקום ישפיע עליהם ויגרום לאהבה שביניהם לפרוח מחדש. לצערם המצב רק מחמיר, זאת בעיקר בגלל שג'ק אינו מבין מילה בצרפתית ובתרבות הצרפתית בכלל. האקסים לשעבר של מריון מתחילים לשוב ולפלרטט איתה, וגורמים לג'ק לקנא, ובנוסף לכל הצרות הללו, הוריה המטורפים של מריון, לא נותנים לזוג הצעיר טיפה של פרטיות.
חוקי המשיכה הוא סרט שמכיל סאטירה וקומדיה שחורה, שיצא בשנת 2002, ומבוסס על רומן באותו השם שיצא ב-1987. הסרט מתמקד בחבורת סטודנטים פרועים בקולג', ובעיקר במשולש אהבים של שלושה מהם. ברט איסטון אליס, כותב הרומן, ציין שהסרט, בבימויו של רוג'ר אייברי, הוא ההכי קרוב למקור מבין הסרטים שנעשו בהתבסס על ספריו.