פריז בוערת (באנגלית: Paris is Burning) הוא סרט תיעודי אמריקאי מ-1990. הסרט צולם במהלך שנות ה-80, והוא מתעד את "תרבות הנשפים" (באנגלית, Ball Culture) של העיר ניו יורק, ושל הקהילות הטרנסג'נדריות, האפרו-אמריקאיות, הלטינו והגיי שהיו מעורבות בתרבות זו. אנשים רבים שהיו חלק מ"עידן הזהב" של נשפי הדראג מחשיבים את הסרט הזה לאחד התיעודים החשובים של התקופה, וכן לחקירה מעמיקה לנושאי גזע, מגדר, ומיניות בארצות הברית.
הסרט, על פי ספרו של ויטו רוסו, מתאר את יחסה של הוליווד להומוסקסואלים ולסביות בתקופות שונות: מהדמויות המופיעות בסרטים, האופן שהוצגו על המסך, מסיפורים מפורשים ועד לרמיזות דקות ביותר, הידועות רק ל"מביני סוד". הסרט מתיחס לפרשנויות אפשריות אצל הצופים, תוך הדגמות משעשעות, וראיונות עם צופים, מבקרים, תסריטאים, שחקנים ובימאים - הומוסקסואלים וסטרייטים. מעניינים במיוחד הפרקים המתארים שנים מוקדמות מאוד, שהתאפיינו בפתיחות מפתיעה בהוליווד (כולל סצינה מקסימה וכובשת של מרלן דיטריך, למשל), גם אם "היא בכלל לא ידעה שהוא כזה", או דוגמאות של סרטים בהם נטיות הדמויות לעיתים הועלמו אפילו מן השחקנים - כדי שלא יסרבו לשחק בסרט (בן-חור, בן-חור, ושוב בן-חור). מריר, מצחיק, וקריינות של לילי טומלין.