הארי דרוז, במאי קולנוע ציני, משחזר את מותה הטראגי של רקדנית ספרדיה זוהרת, שהפכה לכוכבת קולנוע בהוליווד, קונטסה טורלאטו- פאבריני: הכרתי אותה לפני שהיתה "מישהו" - היא היתה יוצאת דופן ביופיה, היצור המסעיר ביותר שראיתי מעודי. אני מניח שבדרכי שלי אהבתי אותה. הייתי איתה לכל אורך הדרך. ידעתי לאן היא הולכת, מה היא עושה ומתי היא עושה זאת - אם כי מעולם לא הבנתי מדוע". מאנקייביץ` כתב וביים "סרט נשים" (מהז`אנר שהצטיין בו), אם כי הוא לא לחלוטין במיטבו כאן. תפאורה, לעיתים, מרשימה, גלריית שחקני משנה משובחת, שעשוי בהחלט להחשב ל"טראש מאסטרפיס", כפי שכתבה מבקרת הקולנוע פאולין קיל: "סיפור סינדרלה בו מתברר כי הנסיך אימפוטנט".
שלוש ילדות יתומות, מאומצות ע"י חוקר תמהוני בשם גאם וגודלות כאחיות ע"י אחיניתו חסרת האגו. הסרט עוקב אחרי כל אחת מהילדות ומרדפן אחר חלומותיהן. כאשר גאם נעלם והכסף נגמר לנערות יש מאבק קשה לפניהן. המאבק שלהן לאזן בין שאיפותיהן האישיות עם הצורך הקיומי, רגשי, ופיננסי, מוכח בצורה מרגשת ומצחיקה.
במסגרת חגיגות קוקו שאנל, גם יאן קונן (דוברמן) תורם את חלקו עם דרמה על ההיכרות המחשמלת בין המעצבת המהפכנית למוזיקאי הרוסי המהפכני לא פחות, איגור סטרווינסקי. ב-1913, קוקו בדרך לבצע שינוי רדיקלי באופנת הנשים, כשסטרווינסקי מנסה לעשות דבר דומה בתחומו, עם יצירתו פולחן האביב. הקהל הפריזאי שורק לו שריקות בוז על המודרניזם הבוטה, והוא חוזר לרוסיה. בשנת 1920, סטרווינסקי הוא פליט מהמהפכה הבולשביקית וקוקו מתאבלת על בן זוגה המת. השניים נפגשים שוב. אנה מוגלאליס (רומן קרימינלי) היא קוקו ומדס מיקלסן (Valhalla Rising) הוא איגור.