סיפורו של הרכב ההיפ הופ המשפיע והפרוע אן-דאבליו-איי. באמצע שנות השמונים כשמלחמות הכנופיות בלוס אנג'לס השתוללו והמתח בין לבנים לשחורים היה בשיאו, התארגנו מספר חברים – בהם ד"ר דרה, אייס קיוב ואיזי אי – והתחילו להוציא קטעי ראפ שתיארו בבוטות ובאופן צבעוני את חיי סוחרי הסמים, הסרסורים וחברי הכנופיות שסבבו אותם. ההצלחה הייתה מסחררת, אך איתה הגיעו סוכנים תאבי בצע, שוטרים תאבי נקם, עיתונות תוקפנית ובעיקר ריבים וסכסוכים פנימיים שהגיעו מהר מאד למקומות מסוכנים.
סרטו האמריקאי הראשון של פורמן מטפל בפער הדורות באמריקה של שנות ה- 60. זהו סיפורם של זוג הורים מן המעמד הבינוני וניסיונותיהם הפאתטיים להבין את עולם המושגים של בתם האהובה, שברחה מהבית בחברת מוזיקאי ארוך שיער. המצב הטרגי של בני משפחה אחת ואוהבת, השייכים לתרבויות שונות ומנותקות, משמש את פורמן לצרכיו הקומיים. בדרכו המיוחדת, הוא חושף מצב אנושי מורכב ומצביע על האבסורד שבו, בלי לנקוט עמדה לטובת אחד הצדדים. מרד הנעורים בארה"ב, בסוף שנות ה- 60, בעיני הבמאי הצ`כי הגולה, המעיד על סרטו: "אני אוהד קומדיות הבנויות על מצבים רציניים. ככל שהמצב רציני יותר, כך התוצאה קומית יותר".
טורני, מאק, ראביט, פוסטר ופארבה הם חיילים במחנה וורמונט והם אוהבים לעשות חיים. מוצבים באזור נידח ליד הגבול הקנדי, הם מחפשים כל היום דרכים להעביר את הזמן בלעשות דברים מצחיקים אחד לשני ומנסים לא לפשל בעבודתם. כאשר הבעיות בעיר ליד מתחילות החבורה מתגייסת לעזרה.