עיבודו הסוער והחושני של מילוש פורמן למחזהו של פיטר שייפר. גיבור המחזה הוא המלחין האילקי אנטוניו סאליירי המשחזר בדמיונו - מתוך בית חולים לחולי רוח בו הוא מאושפז - את יחסיו עם וולפגאנג אמדאוס מוצארט. מוצארט הצעיר, הפראי, המוכשר והשחצן היה לצנינים בעיניו של סאליירי, מלחין החצר של פרנץ יוזף השני. פורמן מציג במרכז את המוסיקה של מוצארט ומאיר בעזרתה את קנאתו של המלחין הקשיש המכיר בבינוניותו ומוגבלותו.
במדפי ספריות הווידאו תמצאו את "לפני הזריחה" תחת הקטגוריה "דרמה/רומנטי". זה נכון במידה רבה: זה אחד הסרטים הכי רומנטיים שנעשו, דווקא משום שהוא מאוד משתדל להיות אנטי-רומנטי. אתם מכירים את כל הסיפורים על בחור ובחורה שנפגשים, ופתאום נשמעים כינורות ברקע, העולם מסביב מקבל פילטר מטושטש והם נסחפים זה אל זו בהילוך איטי. גם ג'סי וסלין ראו את הסרטים האלה, רק שהם יודעים היטב שזה לא עובד ככה. הם אנשים מבוגרים, לפחות בעיני עצמם. הם כבר התנסו במערכות יחסים. הם יודעים שהחיים הם לא כמו בסרטים.
מערכת יחסים סאדו-מאזוכיסטית בין אסירה לשעבר במחנה ריכוז לבין קצין הס.ס. שהיה שובה במחנה, והיום הוא עובד כשוער בבית מלון בוינה, שאליו מגיעה היא עם בעלה. חגיגה של גועל מיני סוטה על גבול הפורנוגרפיה שמנסה לקשור בין ארוטיקה למחנות הריכוז וההשמדה. קוואני מנסה להתעמק במרכיבים הפוליטיים, הפסיכולוגיים והארוטיים של התופעה. סרט פרובוקטיבי שעורר הדים רבים עם צאתו ועד היום.