ברגע שהפרופסור לאנגלית ג'ון קיטינג מגיע לאוניברסיטת הבנים חמורת הסבר, שיטותיו הלא קונבנציונאליות לחינוך מפיחות חיים חדשים בנורמות השמרניות רבות השנים של האוניברסיטה. בעזרת חוכמתו, שנינותו וקסמו האישי מצליח קיטינג לעורר השראה בקרב תלמידיו, ולהמריצם להגשים את שאיפותיהם האינדיבידואליות למרות הלחצים הרבים המופעלים עליו ועל תלמידיו מצד הגורמים השמרניים באוניברסיטה.
סרטו הראשון והאוטוביוגרפי של הבמאי פרנסואה טריפו סימן את תחילתו של הגל החדש הצרפתי וזיכה אותו בפרס הבמאי בפסטיבל קאן בשנת 1959. בצילומים עדינים ופואטים מגולל הסרט את ילדותו והתבגרותו הקשה של הילד טריפו במשפחתו המפורקת, בשכונת העוני בה התגורר. סצינת הסיום של הסרט היא אחת הרגישות והנוגעות ללב בתולדות הקולנוע. הילד טריפו משוחק על ידי השחקן ז'אן פייר לאוד בצעירותו.
בעיירה קטנה באורגון, יצאה קבוצת נערים למסע חיפוש אחר צעיר שנעלם. מסע הגבורה, שנמשך יומיים, היה בלתי נשכח עבורם. במהלכו גילו הנערים הרבה על עצמם, דרך חוויות והרפתקאות שעברו.
הרולד (באד קורט) המורבידי מנסה להימלט מלחציה של אמו השתלטנית למצוא לעצמו בת זוג ומעדיף להשתתף בלוויות. בבית הקברות הוא גם פוגש במוד (רות גורדון), אלמנה תוקפנית. הזוג, הלא מתאים לכאורה, יוצר קשר ההופך לרומן שנוי מאוד במחלוקת, אך מעורר רגשות אהבה כנים.
בילי אליוט הוא נער בן 11 שהולך לחוג לאיגרוף, כמו מרבית בני גילו המתגוררים בעיירת כורים בריטית קטנה ונחשלת. אלא שבילי מסרב להתכונן לגורלו הבלתי נמנע שמאצ'ו מחספס ,ונדלק דווקא על החוג שמתקיים סמוך לזירת האגרוף - כיתת בלט, על טהרת הבנות, כמובן. הוא נוטש את כפפות האיגרוף ומתגנב לכיתתה של גברת ווילקינסון. זו קולטת את הפוטנציאל הטומון בו ומהר מאוד מתחיל בילי לתרגל, בהחבא, שלל תנועות מחול, מפלייה עד שפגט. כשאביו ואחיו מגלים זאת, הם עושים כל שביכולתם כדי למנוע ממנו להמשיך בתחביבו האהוב, אבל בילי לא מוותר.
סמלים ראשונים, כמעט נבואיים, למרידות הנוער בשנות השישים, בדמויותיהם של מינאו וג'יימס דין האגדי, המגלם תפקיד של בן להורים מן המעמד הבינוני: אב חלש ואם דומיננטית. הוא מסתבך עם המשטרה והופך לאלים. דיוקן מזעזע של נער הנתון במצוקת ההתבגרות. אחת מהמלודרמות החברתיות הקלאסיות של תקופת אייזנהאואר, המבקרת בחריפות כמה מאורחות חייה של המשפחה האמריקאית הממוצעת. הסרט עוסק גם בפוריטניות המינית שהולידה הדחקות שהובילו לאלימות קשה. אחד משלושת הסרטים העלילתיים של ג'יימס דין.
אדה מקג'ארט, (הולי האנטר) אישה אילמת המוצאת בפסנתר את הכלי לביטוי עצמיותה. אביה משיא אותה לחוואי ניו זילנדי, ומשגר אותה ואת בתה לחוף ניו זילנד עם הפסנתר, הבעל הטרי, אליסטר סטיוארט (סאם ניל) אינו מודע לצורך הנפשי של רעייתו בפסנתר, ומותיר אותו מאחור על החוף,בצר לה, פונה אדה לג'ורג' באינס (הארווי קיטל) החוואי השכן, ומבקשת ממנו שיעלה עבורה את הפסנתר מהחוף, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים מורכבת. סרט ניו זילנדי רגיש זה, זכה בפרס האוסקר לסרט הזר בשנת 1993, הסרט מתאר באופן חודר את רגשותיהם העצורים של הבעל המופנם, האישה האילמת, המובאת למקום פראי ומנוכר, והשכן הנוקט בפעולות לא שיגרתיות ע"מ זכות באהבתה. הסיום הדרמטי ישאיר אתכם עם הרהורים על כח רצון החיים.
הסרט מגולל את סיפורה של פרנסיס האוזמן (ג'ניפר גריי) המכונה "בייבי" במהלך חופשה משפחתית בקיץ 1963. המשפחה מגיעה לאתר הנופש "קלרמן". במהלך החופשה מתאהבת בייבי בג'וני (פטריק סווייזי), רקדן ומורה לריקוד באתר. הרומן ביניהם מוביל את בייבי להיכרות עם אנשים שונים ועם עצמה במובן מסוים. אביה של בייבי לא מקבל בעין יפה את ההתפתחויות, אך לבסוף מקבל את אהבתה ואת ג'וני בסצנת סיום בלתי נשכחת. הסרט הפך לסרט פולחן, והזניק את פטריק סווייזי למעמד של כוכב-על. מעבר לעלילה, הריקודים והמוזיקה תופסים חלק מהותי בסרט.
סמי-דוקומנטרי שמתאר סופשבוע טיפוסי בכפר ובו מספר דמויות, ביניהם זבנית, סטאטיסט, דוגמנית ונהג מונית כולם ברלינאים בתקופת החרות הגרמנית של שנות ה-20. הסרט שהשפיע רבות על יוצרי הניאוריאליזם האיטלקי והגל החדש, היה גם מקפצת הקריירה של כמה מהשמות הבולטים בקולנוע ההוליוודי, לאחר שברחו מפני הנאצים: רוברט סיודמאק (The Killers), אדגר אולמר (Detour), בילי ווילדר (שדרות סאנסט) שהיה כאן תסריטאי, ופרד זינמן (בצהרי היום).
בטולסה, שנת 1966, הנערים התחלקו לשתי קבוצות - אם אתה "סוק", יש לך כסף, מכוניות, עתיד. אבל אם אתה "גריזר", אתה חסר שייכות, כשכל מה שיש לך זה רק החברים שלך וחלום, שיום אחד תהיה שייך.
עיבוד מרשים לספרו החשוב של גינתר גראס, שהקדים את זמנו בעשור לפחות. סיפור משפחתו של הילד אוסקר דרך זווית הראייה של מי שבחר להפסיק לגדול כשגילה עד כמה מלוכלך ולא אמין הוא עולמם של המבוגרים, ובסופו של דבר בחר ליטול בו חלק. עלייתם של הנאצים לשלטון מאפשרת גם לחריג כמו אוסקר להשתלב בחברה הארית הטהורה, ונפילתם היא הפתח שלו להשתחרר מהאינפנטיליות שבה דבק כל חייו. הילד דיוויד בננט - שמופיע היום בעיקר בתיאטרון - העניק לעיבוד הקולנועי חלק נכבד מייחודו. הסרט זכה באוסקר לסרט הזר