ג'ק נולד בחדר, והחדר הוא כל מה שהוא מכיר. רק הוא ואמו נמצאים בו, והקשר היחיד של השניים לעולם הוא צוהר בתקרת החדר, ואדם אשר מגיש להם אוכל ובגדים חדשים מדי פעם. כמה ימים לאחר יום הולדתו החמישי, ג'ק ואמו ינסו בפעם הראשונה לצאת אל העולם שבחוץ.
"ממשיכים ללכת" ,דרמה משפחתית על ילדים בוגרים המבקרים את הוריהם הקשישים , ביקור אשר נפרש על פני יום קייצי אחד. ההורים הקשישים מתגוררים בבית המשפחה במשך עשרות שנים. בנם ונכדתם חוזרים לביקור משפחתי נדיר, מביאים את משפחותיהם איתם. הם התאספו בכדי לציין את מותו הטרגי של בנם הבכור, אשר טבע לפני חמש עשרה שנים. הבית המרווח והמרגיע נותן הרגשה נפלאה וביתית, אך כל אחד מבני המשפחה השתנה קלות.
סיפור חצי אוטוביוגרפי על התמודדותו של הבמאי עם נטיותיו המיניות כנער מתבגר. הוברט בן ה 16 לא אוהב את אימו. כל מה שהוא רואה בה זה טעם נוראי בבגדים, חיים כאוטים והרגלי אכילה מגונים. גם יחסי האהבה - שנאה של אמא ואבא שלו מותירים אותו מבולבל ודוחפים אותו לצאת ולגלות את עצמו ואת העולם דרך האמנות, חברות וסקס. זוכה פרס "מבט מסוים" בפסטיבל קאן 2009 ו-22 פרסים נוספים בפסטיבלים ברחבי העולם.
אלזה הקשישה תמיד חלמה לחיות בתוך "לה דולצ'ה ויטה" של פדריקו פליני. במקום אניטה אקברג שמתרחצת במזרקה ברומא תופיע היא - אלזה, כשלצידה, במקום מרצ'לו מסטרויאני, יעמוד בחיר ליבה. פרד, קשיש שהתאלמן לאחר שנות נישואים רבות, נמצא בדיכאון קשה. בתו מחליטה שעדיף עבורו לעבור לדירה קטנה יותר ללא הזיכרונות מאשתו המנוחה. מפגש מקרי עם אלזה משנה את חייו לחלוטין והשניים מתאהבים כפי שמעולם לא חלמו שאפשר. כאשר אלזה מתבשרת שיש לה מחלה סופנית מחליט פרד להגשים את חלומה המתוק ולשחזר עבורה מחדש את הסצנה מ-"לה דולצ'ה ויטה".
אם בסביבות גיל השישים ושני בניה הבוגרים מתמודדים וממשיכים הלאה בעקבות מות אביהם הגדול מהחיים.