זהו סרט על במאי סרטים איטלקי, אשר מאבד כל השראה לקראת סרטו הקרב, וכבר מאוחר מידי לחזור אחורה. מלבד העובדה שהוא אינו יכול לעשות את הסרט, הפילגש שלו, אישתו, המפיק שלו ויתר חבריו, לוחצים עליו על דבר זה או אחר. ולכן הוא פורש אל תוך חלומותיו שמספקים לו מקלט מהלחץ העצום. ושם הוא מוצא השראה ליצירת סרטו החדש ולהתמודד עם העולם.
בין ג'ודי, חייל בריטי שנפל בשבי המחתרת האירית, ובין פרגוס, האיש שהופקד על שמירת השבוי ועל הוצאתו העתידית להורג, מתפתחת מערכת יחסים עדינה ויוצאת דופן. לאחר מותו של ג'ודי, יוצא פרגוס ללונדון, לדאוג לאהובתו של זה ומתאהב בעצמו. לא כדאי להרחיב בדיבור על המרכיבים הנוספים בעלילה כדי לא לפגום בהנאת מי שעדיין לא צפה בסרט, אבל בדבר אחד אין ספק: "משחק הדמעות" הוא אחד הסרטים המרתקים ביותר שיצאו לאקרנים במהלך שנות התשעים. יצירה קולנועית פילוסופית מקורית, רעננה, טעונה ברגשות אנושיים בסיסיים והכרחיים לקיומנו.
אוליבר ואמילי, שני זרים שיוצא להם להיפגש עוד כמה פעמים במהלך השנים. השניים חולקים יחד רגעים עצובים ורגעים שמחים ואיכשהו הם תמיד בטוחים שמאחר והם הפכים גמורים של אחד מהשני הסיכויים שתהיה ביניהם אהבה נמוכים במיוחד. במהלך שבע שנים הם יתמכו אחד בשני, וינסו לעזור אחד לשני למצוא אהבה, כאשר היא בעצם נמצאת מתחת לאף שלהם. השאלה המיתולוגית היא האם ידידות מושלמת בין גבר לאישה היא בעצם הדבר שהכי דומה לאהבה?
קומדיה שחורה על בחור צעיר בשם ג'סטין, על המשפחה הלא מתפקדת שלו, על השימוש שלו בריטלין (ובסמים פחות חוקיים), ועל האובססיה הנוראית שמלווה אותו וממנה הוא מנסה להיגמל - מציצה כרונית בלתי פוסקת של האגודל שלו, דבר שקצת מפריע לו לפתח קשרים עם בנות. עיבוד לספר מאת וולטר קירן. סרט עצמאי שהפך לסרט פולחן בארה"ב בזכות שילוב מנצח בין הופעות אורח של שחקנים מהשורה הראשונה המגלמים דמויות ביזאריות לבין דמות ראשית בעלת נשמה ורגישות. לו טיילור פוצ'י זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבלי ברלין וסאנדנס.
גאי פירס מגלם את אנדי וורהול, כאמן נרקיסיסט וסאדיסט שמנצל למטרותיו את השואפים לתהילה. אבל הסיפור המרכזי שייך לאדי סדג'וויק, בת תפנוקים שמגיעה לניו יורק בשנות ה-60, כדי להפוך לנערת ה-"פאקטורי" המפורסמת, להתמכר לסמים ולהתפוגג. בדרך היא גם מתאהבת בבן דמותו של בוב דילן, שגם מנצל אותה בדרכו הכריזמטית.