בין ייאוש טוטאלי לתקווה מרירה-מתוקה, מהלכות הדמויות האנושיות של הסוריאליסט השבדי המופלא רוי אנדרסון, על פני המסך הסטטי. כמו סרטו הקודם הגאוני, Songs From the Second Floor, גם כאן מביא אנדרסון את המצב הקיומי, בסדרה של סצנות תמהוניות, כולן מעוצבות לעילא ומצולמות בתוך אולפן. פסיכיאטר מתלונן על מצבו הכלכלי בעוד אשתו עוגבת עליו עם קסדת לוחמים, זקן גורר כלב במורד המדרכה, אישה צורחת שאף אחד לא מבין אותה. וצורחת. וצורחת. אלו הם רק קמצוץ ממכלול ההזיות הספק הומוריסטיות ספק עצובות עד מאוד.
סיפור חייה של אוויטה פרון, אשתו של הנשיא הארגנטינאי חואן פרון. באמצעות צ'ה כמספר, הסרט מלווה את תלאותיה של אוויטה מהכפר העני בו נולדה ודרך התבגרותה בעיר הגדולה, בואנוס איירס. אלן פארקר ביסס את הסרט על המחזמר "אוויטה" של אנדרו לויד וובר וכולל חלק משיריו. אוליבר סטון סייע לפארקר בכתיבת התסריט ומדונה זכתה בפרס "גלובוס הזהב" על משחקה.
שנתיים אחרי "גריז" המקורי, הבוגרים של 1961 שסיימו את בית הספר התיכון על שם ריידל מוצאים את עצמם עם תלמיד חדש: מייקל קרינגטון, הדוד האנגלי של סנדי (מהסרט הראשון). מייקל מנסה להתחיל עם מנהיגת הבנות הורודות, סטפני זינון, ולאחר שהוא מבין שהבנות הורודות שייכות לכנופיה, הוא מחליט להוציא את סטפני מחיי הכנופייה.