העלילה עוקבת אחר תולדות חייו של קוהאן באופן מדויק למדי, אך תוך עיבוד אמנותי וללא מעקב רצוף אחר הרצף הכרונולוגי. בפרט, החילו יוצרי הסרט על עצמם את קוד המוסר של הוליווד באופן מחמיר והשמיטו את העובדה שקוהאן (הקתולי) התגרש והתחתן שנית. כפי שקוהאן פעל במוצהר על מנת לרומם את מורל האומה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כך הופק הסרט במוצהר על מנת לרומם את המורל בעת מלחמת העולם השנייה, ימים ספורים לאחר התחלת העבודה על הסרט אירעה המתקפה על סרט פטריוטי מאד על דמות פטריוטית מאד, כיוון שהתהלכו שמועות כביכול שהיו לו קשרים עם המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית והוא חשש שיוקע כקומוניסט. הדבר לא עולה בקנה אחד עם המציאות בה המקרתיזם, רדיפת אמנים על רקע פוליטי, החל רק כשמונה שנים לאחר השלמת הסרט.

סיפור החיים של ג'יימס בראון (צ'דוויק בוסמן) שעלה מעוני קיצוני לעמדת אחד המוזיקאים המשפיעים בהיסטוריה.

סרט הקאלט של אלן פארקר (אקספרס של חצות) שהיווה השראה לסדרת הטלוויזיה הפופולרית. דרמה רגשנית ואינטליגנטית, המתמקדת במספר תלמידי תיכון בבית ספר לאמנות ניו יורקי – קוקו הרקדנית השאפתנית, לירוי הסקסי והמרדן, ברונו הפסנתרן האאוטסיידר, מונטגומרי הביישן ודוריס הנוירוטית. זוכה שני פרסי אוסקר על הפסקול ועל שיר הנושא האלמותי ששרה איירין קארה.