בדירת שותפות בתל אביב נפגשות לילא, סלמה ונור - שלוש צעירות פלסטיניות ישראליות החיות הרחק מעיני החברה הערבית, בלב החברה הישראלית הליברלית. סצנת האנדרגראונד הפלסטינית בתל אביב משמשת מרחב פעולה חדש לבדיקת גבולות החופש שהן תובעות לעצמן. דרך הקריירות שלהן וחיי האהבה שלהן, בין דייטים, מסיבות, סיגריות ואלכוהול - יצטלבו שלושה סיפורים שונים לכדי גורל משותף אחד.
פאני פרייס היתה ילדה בת עשר כשנשלחה מבית הוריה העניים שבפורתסמית', לביתם של קרובי משפחתם העשירים, משפחת ברטראם, באחוזת מנספילד. שם במנספילד פארק היא גדלה בביתם של סיר תומאס ברטראם ואשתו ליידי ברטראם, כשתמיד התייחסו אליה כ"בת משפחה עניה ונחותה". הסובבים אותה טרחו להזכיר לפאני כי לכולם מעלות ויתרונות שלה אין ועליה להיות אסירת תודה על כל הטוב שהם מעניקים לה. רק אדמונד, הבן הצעיר למשפחת ברטראם הפך לידידה הקרוב ביותר של פאני. אדמונד היחיד שאינו שבוי בדעות הקדומות של בני משפחתו, לקח חלק באהבה העצומה של פאני למילה הכתובה וידע להעריך את רגישותה ואת אישיותה המיוחדת. כשפאני הגיעה לראשונה למנספילד פארק היא מעלה על הנייר, במכתבים ויומנים אישיים, את רשמיה המשעשעים, תחושותיה העמוקות והערותיה העוקצניות והאינטליגנטיות. השותף היחיד איתו היא מחלקת את רשימותיה הוא אדמונד.
גייב היא נערה בהפרעה, מכורה לסמים, שבורחת מהטרדותיו ותקיפותיו המיניות של אביה. היא חודרת הישר לתוך כנופיה של סקינהדס, שמנהיגה הכריזמטי, האנדו, הופך לבן זוגה. גייב נוכחת כשהכנופיה מבצעת מעשי ואנדליזם, שותה לשוכרה לרעש של מוזיקת פאנק אגרסיבית, ונלחמת באוכלוסייה הוייטנאמית המקומית. בין היתר היא מתוודעת לעולמו האידיאולוגי של האנדו שנע סביב ספרו של אדולף היטלר - "מיין קאמפף". אחד הסרטים העלילתיים היחידים שחודרים להוויה הניאו-נאצית במערב. מעורר מחלוקת בהחלט.
הסרט מתרחש בתחילת שנות ה 60 ובמהלך עידן של הוותיקן השני, אישה צעירה בזמן הכשרה להיות נזירה נאבקת עם בעיות של אמונה, שינוי אופי הכנסייה מיניותה.