סיפורו של אוסקר שינדלר, איש עסקים שניצל את קשריו למפלגה הנאצית להציל מאות יהודים ממוות במחנות.
ב-23 בספטמבר 1939 ניגן ולאדיסלב שפילמן, פסנתרן יהודי צעיר, את הנוקטארנו בדו דיאז מינור של שופן, בשידור חי ברדיו בעוד הפגזים הגרמנים מתפוצצים בחוץ. הייתה זו היצירה האחרונה ששודרה בשידור חי מוורשה. באותו יום הרסה פצצה גרמנית את תחנת הכוח, והרדיו הפולני השתתק. הפסנתרן הצעיר והמחונן שרד בגטו וורשה כשהוא מנגן לפרנסת משפחתו, הוא היחיד מבני המשפחה שמצליח לחמוק ממחנות המוות. עכשיו עליו לחיות בסתר בלב הגטו. כך הוא חולק את הסבל, ההשפלה, והמאבק.
סיפור עלייתו ונפילתו של אלוף העולם באגרוף מ-1949 ג'ייק לה מוטה, שנעשה עפ"י ספרו האוטוביוגרפי. הסרט עשוי בשחור-לבן ומזכיר את הסרטים האפלים ואת סרטי האגרוף של שנות הארבעים. סקורסזה משלב בסרט גם הומאז' לסרטו של איליה קאזאן "חופי הכרך", כאשר לה-מוטה הנמצא בשפל המדרגה, מחקה את נאומו המפורסם של מרלון ברנדו: "יכולתי להיות מישהו..."
ביוגרפיה של המתמטיקאי הגאון ג'ון פורבס נאש, המבוססת על ספרה המצליח של סילביה נאסאר. בגיל צעיר, אחרי שכבר הספיק להגיע להישגים מדהימים בקריירה והיה על סף כוכבות בינלאומית, וזמן קצר אחרי שהתחתן עם אהבת חייו, התפרצה אצל נאש סכיזופרניה. סרטו של רון הווארד מנסה להיכנס אל נבכי ראשו של המתמטיקאי הגאון ולהבין את צורת החשיבה שלו. אחרי שנים של התמודדות קשה עם המחלה זכה נאש, לעת זיקנה, בפרס נובל.
סיפור פשוט הוא דרמה פסטורלית המבוססת על סיפורו האמיתי של אלווין סטרייט, גבר מזדקן שבריאותו מעורערת, החי בעיירה כפרית באיווה עם בתו כבדת הפה והמחשבה, רוז, בקצב חיים רגוע ומנומנם. יום אחד מודיעים לו שאחיו, לייל, איתו לא החליף מלה כבר שנים, עבר אירוע מוחי. אלווין מחליט לנסוע אל אחיו בוויסקונסין, לפני שיהיה מאוחר מדי, כדי לאחות את הקרע. אלווין שבגילו לא מחזיק רשיון נהיגה ובמכונית, מתכנן לעשות את הדרך הארוכה על מכסחת הדשא שלו, מה שהופך את הנסיעה למסע חיים.
ז´וליאן הוא ילד בן 12 שנשלח יחד עם אחיו הבכור ללמוד בפנימיה קתולית ספרטנית המיועדת לבני עשירים. יום אחד מצטרף לכיתתו ז´אן, ילד חדש ואפוף מסתורין. תוך חיטוט בחפציו, מגלה ז´וליאן את סודו הגדול של ז´אן - שם משפחתו האמיתי הוא קיפלשטיין: יהודי. היחסים בין שני הילדים מתהדקים והולכים, עד ליום שבו נכנסים לכיתה שני אנשי גסטפו בחיפוש אחר יהודים. המבט של הילד הנוצרי בחברו הנלקח לדרך שאין ממנה חזרה, צורב בזכרון משך חודשים ארוכים אחרי הצפיה. "להתראות ילדים" מחזיר את לואי מאל לעבודה בצרפת אחרי עשור של גלות יצירתית בארה"ב - אל סיפור אוטוביוגרפי-בחלקו שאותו חלם להסריט מאז החלה הקריירה הקולנועית שלו. תוך כדי הצדעה ל"אפס בהתנהגות", יצירת המופת של ז´אן ויגו, הוא מגיש סרט שקול, שסיגנונו מצטנע במתכוון, ומניח את עיקר המשקל על גישה אנינה ולא צעקנית, על סיפור אנושי ונוגע ללב, ועל החיים בצרפת של ימי הכיבוש הנאצי.
ארין ברוקוביץ' היא אם חד-הורית לשלושה ילדים ומובטלת אשר נפגעת בתאונת דרכים ומפסידה במשפט. בתגובה היא מאלצת את עורך הדין שלה לקחת אותה לעבוד במשרדו כפקידת תיוקים. שם היא מגלה מסמכים רפואיים תמוהים בתוך תיק מקרקעין. ארין מתחילה לחקור את העניין ומגלה פרשת כיסוי וטיוח בה חברת ענק זיהמה מים בשכונה בלוס אנג'לס, זיהום שהוביל למחלות רבות של תושבי השכונה. היא משכנעת את הבוס שלה ואת תושבי השכונה להתארגן לתביעה ייצוגית כנגד חברת הענק, וכמובן שהסוף מלמד על מערכת הצדק האמריקנית שתמיד קשורה גם לכסף גדול.
מוד ווטס היא צעירה שעובדת ככובסת במכבסה, 12 שעות ביממה מאז ילדותה. גם אמה עבדה באותה מכבסה כל חייה עד שנפטרה בגיל צעיר. בקר אחד היא נשלחת מהמכבסה למסור סדינים נקיים ונקלעת במקרה להפגנה של הסופרג'יסטיות - התנועה שלחמה בלונדון למען זכות ההצבעה של נשים בתחילת המאה ה20. המפגש המקרי מוביל לשינוי בחייה כאשר היא נסחפת אחר המאבק, שמתחיל בתמימות ונתקל בעיקר בהומור ויחס מזלזל של הפוליטיקאים הגברים, והופך בהדרגה למאבק פוליטי עיקש שגובה מחיי הנשים ויתורים אישיים כבדים, מאבקים עם המשטרה, מעצרים ופגיעה ביחסי המשפחה. הסרט מתמקד במוד, ובקבוצת נשים שהיו חיל הרגלים של התנועה, נשים שמבינות כי בדיבורים הן לא יצליחו להשיג שינוי ומחליטות לעבור למעשים.
דרמה קומית. בשנות החמישים המוקדמות של המאה שעברה, בימים של רדיפת קומוניסטים בידי הסנטור מקארתי, עובד האוורד פרינס (וודי אלן) במסעדה. כדי לשלם חובות הימורים, הוא מאפשר לתסריטאי שהוכנס לרשימה השחורה להשתמש בשמו עבור אחוזים מהרווחים. בהמשך הוא נותן את שמו לשלושה תסריטאים נוספים, עד שהוא מסתבך מעל לראשו.
"מייקל קולינס" הוא פרוייקט חייו של הבמאי והתסריטאי האירי ניל ג’ורדן ("משחק הדמעות"),שעבד על התסריט 13 שנה. סיפורו של אחד ממנהיגי ההתקוממות כנגד הכיבוש הבריטי באירלנד. הסרט סוקר את מהלך חייו של קולינס, שכונה "הברנש הגדול" והיה הראשון שהכניס שיטות פעולה טרוריסטיות במאבק נגד האנגלים, החל מכישלון המהומות של שנת 1916 ועד היותו האיש שחתם על הסכם פשרה עם האנגלים על חלוקת אירלנד. בעיני חבריו למחתרת קולינס היה בוגד והוא נרצח ע"י מתנקש שזהותו עלומה עד היום בשנת 1922. הסרט משלב את הרובד הפוליטי עם הרובד האישי והרגשי - יריבות בין קולינס וסגנו הארי בלונד על ליבה של קיטי קירנן (רוברטס). הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס השחקן (ניסן) בפסטיבל ונציה 1996.
דרך מספר סיפורים המשתלבים או מצטלבים זה בזה, המתרחשים כולם בכרך אמריקאי טיפוסי, מציג סיילס עולם אורבני רווי סמים, פוליטיקה רקובה, מתחים גזעיים ופער דורות. משוחק היטב ע"י צוות שחקנים שבראשם וינסנט ספאנו, טוני לו ביאנקו וג`ו מורטון ("אח מכוכב אחר"). לסיילס (במאי הנמנה על יקירי ה"אוזן") עצמו יש כרגיל CAMEO קטן. הסרט עשוי להותיר תחושת מועקה או חוסר נחת, אך הוא מומלץ בחום.
הקיסרית האוסטרית אליזבת היתה מושא להערצה בשל יופיה המרהיב וחוש האופנה פורץ הדרך שלה. אבל עם הגעתה לגיל 40, היא מבינה שבשביל לשמר את התדמית הציבורית שלה, היא תצטרך להדק את המחוך שלה צמוד יותר ויותר. עם סקרנות ורעב מחודש לצמוח ולמצוא משמעות לחייה – שעומדים בניגוד לתפקיד הייצוגי והמשמים שהיא ממלאת – היא יוצאת למסע ברחבי אירופה, בו היא מבקרת חברים ומאהבים ישנים, שוברת כל מוסכמה שאפשר לחשוב עליה, ומנסה לכתוב מחדש את המורשת שתשאיר אחריה.
שון פן מגלם את דמותו הכובשת של פוליטיקאי מהדרום העמוק, שמעפיל לפסגה באמצעות מכירתו כמושיע ההמונים. סרטו של סטיבן זייליאן ("תביעה אזרחית"), מי שאחראי לתסריטים של "כנופיות ניו יורק" ו"רשימת שינדלר", מתחקה אחר דמותו האמיתית של מי שהיה מושל לואיזיאנה, נותן ההשראה לספרו זוכה פרס הפוליצר של תומס קנילי ולסרט זוכה האוסקרים מ-1949.