לאחר שפוגואי וג'יזאן איבדו את הונם האישי, הם גידלו משפחה ושרדו שינויים תרבותיים קשים במהלך שנים 1940 עד 1970 בסין.
באירופה של ראשית שנות ה-50, על רקע המלחמה הקרה, ויקטור והצוות שלו נודדים ברחבי היבשת בחיפוש אחר כשרונות חדשים ללהקה בניהולו, איתה הוא מסתובב ברחבי אירופה ומבצע את מיטב שירי העם הפולנים של התקופה. הוא פוגש בזולה, זמרת צעירה, תמימה ומלאת קסם אישי, וכנראה הבחורה הכי יפה שהוא אי פעם ראה, ובין השניים נרקם רומן. אבל נדמה שהפוליטיקה של התקופה, הרקע השונה ממנו השניים באים וגחמות הגורל חוברים כולם נגד סיפור האהבה הזה.
כמו כמה מסרטיו הקודמים של הבמאי בארי לוינסון (דיינר, אבאלון, אנשי הפח), גם כאן הוא משתמש באירועים מחייו ומעיר הולדתו בולטימור. זהו סיפורה של משפחת קורצמן היהודית, שהוא גם סיפורו של מקום ושל תקופה: בולטימור באמצע שנות החמישים, על כל הנושאים שהעסיקו אז את תושבי העיר. זוהי דרמה רומנטית ואישית (וכאמור, אפילו אוטוביוגרפית), אבל גם חברתית, העוסקת בשאלות גזענות, מעמד חברתי ודת.
אוולין ראיין (ג'וליאן מור) היא עקרת-בית מסורה ואם לעשרה בשנות ה-50. בעלה (וודי הרלסון) לא ממש מצליח לסגור את החודש, אבל זה לא מונע מהמכונית להתפרק, מהמשכנתה להגיע לעת פרעון ומהחשבונות להצטבר. זה מגיע לידיה של אוולין לצאת מהמוסכמות של ימים אלה ולמצוא דרך לשמור על משפחתה ביחד כנגד כל הסיכויים. בהתייחסות לתושייה והשנינות הבלתי-רגילות שלה, אוולין מוצאת את דרכה בתחרות ג'ינגלים פופולארית של שנות ה-50 וה-60.
סן פרנסיסקו. 1957. יצירת מופת אמריקאית עומדת למשפט. הסרט "יללה" משחזר את הרגע האפל הזה דרך שלושה חוטים השזורים זה בזה: אירועי חייו הסוערים שהובילו את אלן גינסברג הצעיר למצוא את קולו האמיתי כאמן, תגובתה של החברה ליצירתו (המשפט) ואנימציה פסיכדלית שמהדהדת את מקוריותה המפעימה של הפואמה עצמה. כל השלושה מתמזגים לכדי יצירה קולנועית הלוכדת רגע מכונן,לידתה של תרבות נגד.