הסרט שסגר את גל סרטי הגנגסטרים של הוליווד בשנות ה-30, שנים מספר לאחר ביטול האיסור על מכירת אלכוהול. מלך הז'אנר, ג'יימס קאגני (אוייב העם) מגלם את דמותו של חייל משוחרר שחודר לעסקי ה-bootlegging, וחודר לעולם של מלחמות רחוב מסוג שונה לגמרי. סרטו של ראול וולש (הרי סיירה) עושה שימוש מעניין במבע כמו-תיעודי בסגנון מהדורות החדשות שהיו מוקרנות בבתי הקולנוע. בין התסריטאים גם רוברט רוסן (הבמאי של "אדי פלסון").
לאחר שהיא מפוטרת מעבודתה בעיתון, הכתבת הנועזת אן מיטשל (ברברה סטנוויק) רוקמת מתיחה בשביל לשמור על עבודתה. לטור האחרון שהיא כותבת, היא מכניסה מכתב מ"ג'ון דו", נווד בדיוני המתכנן לקפוץ אל מותו מבניין העירייה. כאשר המכתב מעורר חרדה ציבורית, העיתון - במטרה להגדיל את תפוצתו - ממהר להציג פיון (גארי קופר) בתור דו. הוא אינו יודע שלמעשה בעל העיתון מתכנן להשתמש בו כקרש קפיצה לנשיאות המדינה.
ארול פלין (רובין הוד) מנופף בחרבו ומוביל את צוות השחקנים בעיבוד לספרו הידוע של מרק טוויין על נסיך ונער עני, שמחליפים מקומות כדי לראות כיצד חי הצד השני. כשההחלפה מסתבכת וצריך לעזור לשניים לחזור למקומם הטבעי נכנס לתמונה ארול פלין בתפקיד הלוחם מיילס הנדון הנאלץ למגר את תכניותיו של התככן קלוד ריינס. בידור הוליוודי סוחף.