"הדמעות המרות של פטרה פון קאנט" מתרחש כולו בחדר אחד, ומתמקד ביחסים סאדו-מאזוכיסטיים בין שלוש הדמויות העקריות בסרט: פטרה, מעצבת אפנה, קארין, בת חסותה הצעירה, ומרלן - העוזרת של פטרה שרוב הסרט אינה מדברת, אך נוכחותה מורגשת ברקע כל הזמן. הסרט שואב ממקורות המלודרמה ההוליוודית, תוך הקפדה על מלאכותיות בכל הרמות האפשריות - מתלבושות (שמלות הנראות כשילוב בין שנות ה-20 ל-70, עם מבט לעתיד) ועד למשחק. בתחילת הסרט אומרת פטרה כי אנשים הם יצורים נוראיים, בגלל הדברים שהם מסוגלים לסבול ולספוג, וללא ספק מי שמספקת את הספוג הקולקטיבי זו מרלן, שבמהלך הסרט אינה חדלה לתקתק במכונת הכתיבה - את הפרוטוקול? אולי את התסריט? נחשב לאחד מסרטיו הטובים - וודאי מהידועים - של פאסבינדר, מחשובי הקולנוענים שצמחו בגרמניה לאחר מלחמת העולם השניה, וללא ספק הנועז שבהם.
קיץ בפרבר ליד פריז. אין דבר לעשות מלבד להביט בתקרה. מארי, אן ופלורין בנות 15. דרכיהן מצטלבות במסדרונות הבריכה המקומית, היכן שאהבה ותשוקה מופיעות באופן פתאומי ודרמטי.
רופאה מצליחה ובעלה הפרופסור נראים כלפי חוץ כזוג המושלם. אולם האישה חושדת בבעלה ובקשרים שהוא מנהל עם תלמידותיו. היא מחליטה לשכור את שירותיה של נערת ליווי אקסקלוסיבית ומפתה על מנת לבדוק את נאמנותו. מרגע זה העניינים רק מתסבכים וחיי המשפחה האידאליים לכאורה, מתחילים אט אט להתפורר עד אובדן חושים.
סיימון אקסלר בילה את כל חייו על במת התאטרון. בזקנתו הוא נחשב על ידי רבים לאגדה מהלכת. לאחר שחווה משבר נפשי הוא מחליט לעזוב הכול ולנסוע לנפוש בבקתה באמצע יער. צירוף מקרים מזמן לפתח דלתו את בתו הצעירה והלסבית של זוג חבריו הטובים ביותר. בין השניים מתפתח רומן מפתיע שמציף מחדש את המשבר הנפשי והיצירתי שחווה סיימון.
ג'נה וקייט פותחות את מערכת היחסים שלהם עם אדם זר המפתה בתקווה לתבל את הרומנטיקה שלהם במשך שנתיים, רק כדי שהיא תחשוף את התקלות ביסודן.