אחד משיאי תחיית סרטי הגנגסטרים של שנות השמונים. סרטו האחרון של האיטלקי המנוח, חובב המיתוסים האמריקאיים, סרג'יו לאונה. אפוס מרהיב עין ומרגש על ידידותם ארוכת השנים של נודלס ומקס, משנת 1929 ועד 1983. מהילדות ברובע היהודי של דרום מזרח מנהטן, דרך הפיכתם לפושעים בתקופת חוק היובש ועד להפיכתם לבחירי המאפיה הניו יורקית. זהו סיפור על אחוות גברים הומוסקסואלית לטנטית, שמזכירה ידידויות דומות בסרטי הגנגסטרים האיטלקיים. אחד הסרטים הטובים של העשור הקודם.
צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
סרטו האילם האחרון של צ'רלי צ'פלין, שיש בו אמירה נוקבת על החברה המתועשת, על צביעות בורגנית, ועל חוק וסדר בחברה דמוקרטית לכאורה. היחיד כמי שנשחק בין גלגלי המערכת, וכמי שהליכתו בסך כחלק מעדר אינה מבטיחה אותו מפגעי הממונים.
סרט זה מצייג את הסגנון הניאו ריאליסטי באופן המובהק ביותר. הסיפור הוא על אדם נשוי עם ילד, שבמיטב כספו קונה אופניים על מנת לעמוד בדרישה המוקדמת לעבודה בתליית מודעות, והופך ממובטל לבעל משרה. עולמו נחרב כאשר אופניו נגנבים, ועמם כל עתידו יורד לטמיון. מחיפוש נואש אחד למשנהו, הוא מחליט לגנוב אופניים בחזרה, אך בשל גמלוניותו, שרשרת הגניבות מפסיקה , כאשר הוא, הקורבן, מותקף על ידי המון זועם, המכלה עליו את זעמו כמייצגם של גונבי האופניים.
סרטו של אנרי ז`ורז` קלוזו (diabolique) אודות ארבעה גברים המובילים שתי משאיות מלאות ניטרו גליצרין לבאר נפט שמשתוללת בה שריפה. כל תנועה לא נכונה עלולה להעיף אותם השמיימה. קלוזו מוכיח ביצירת המופת שלו עד כמה ידע להשתמש בשפה הקולנועית, בעיקר בעריכה, על מנת ליצור מתח עוכר שלווה ועוצר נשימה. סרט שעדיין עובד, עשרות שנים אחרי שנוצר. מהדורת קריטריון מכילה ראיונות עם הביוגרף של הבמאי ועם איב מונטאן (שמופיע בסרט) וכן תיעודי על חייו של קלוזו.
מהחשובים והמשפיעים ביותר שבין סרטי הניאו-ריאליזם האיטלקי. הסרט עוקב אחר שחרור איטליה מידי השלטון הפשיסטי והכיבוש הגרמני בידי הכוחות האמריקנים. הבמאי רוברטו רוסליני (גרמניה שנת אפס) בונה את הסרט מסיפורים שונים של גיבורים עממיים באיטלה. צילומי הרחובות ללא תאורה וללא תפאורה השפיעו על רבים מיוצרי הקולנוע החל משנות החמישים. עם אנה מניאני הגדולה (מאמא רומא, בליסימה).
ג'פרסון סמית, מנהיג תנועת נוער צעיר ואידיאליסטי, נשלח לבית הנבחרים, במקומו של סנטור, שהלך לעולמו. שולחיו המושחתים - מושל המדינה ואיל עיתונות - סבורים שתמימותו של האיש לא תאפשר לו להתחקות אחר מעשיהם ולחשוף אותם ברבים. בוושינגטון, מבהירה לו מזכירתו, כי דווקא הוא ולא אחר זכה במשרה. הפוליטיקאי הירוק והבלתי משופשף, נאלץ לצאת למלחמה נגד מכונה מפלגתית, מושחתת ומשומנת היטב ונגד עיתונות עוינת. "מה שחסר לו בניסיון, הוא משלים בלחימה", מאפיין מישהו בסרט את סמית. ואכן, התכונה הזו היא המסייעת לו, בסופו של דבר, לגבור על הנבלים ולזכות במלחמה אבודה מראש. "מר סמית הולך לוושינגטון" הוא סרטו הרוזוולטי ביותר של קאפרה.
אחד הסרטים הקלאסיים הגדולים של הקולנוע המבוסס על רומן רב מכר של ג'ון סטיינבק ("קדמת עדן"). הנרי פונדה ("קלמנטיין יקירתי", "הנאשם" ואוסקר על "האגם המוזהב") מגלם את דמותו של טום ג'ואד, גבר שמשתחרר מהכלא לאחר ריצוי עונש מאסר על רצח. הוא מגיע לעיר הולדתו ומגלה שמצפה לו שיקום לא קל, משפחתו נעקרה מאדמתה ומחליטה לעבור ל"ארץ המובטחת"-קליפורניה. כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה, המסע אל התקווה הופך לסיוט, מסע זועם של האדם הפשוט בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית של שנות ה-30. "ענבי זעם" היה מועמד ל-7 פרסי אוסקר וזכה ב-2 פרסים כולל הבימאי הטוב ביותר - ג'ון פורד ואוסקר משנה לשחקנית ג'יין דארוול.
אורות הגז (באנגלית: Gaslight) הוא סרט מתח בבימויו של ג'ורג' קיוקור. תסריט הסרט מבוסס על מחזה באותו שם מאת פטריק המילטון משנת 1938. המחזה עוּבד לראשונה לסרט בשנת 1940; סרטו של קיוקור הוא הגרסה הקולנועית השנייה של המחזה; בסרט זה שיחקו אינגריד ברגמן, שארל בואייה, ג'וזף קוטן ואנג'לה לאנסברי. הסרט מגולל את סיפורה של פאולה אלקיסט (אינגריד ברגמן), שבילדותה הייתה עדה לרצח דודתה (שגידלה אותה) - זמרת האופרה אליס אלקיסט; הופעתה של הילדה בזירת הרצח מפריעה לרוצח למצוא את תכשיטיה המוחבאים של הדודה. פאולה נשלחת לאיטליה כדי לפתח את קולה אצל המאסטרו גוארדי (אמיל ראמאו), שהיה גם המורה לזִמרה של דודתה; היא מתאהבת בנגנו של המאסטרו, גרגורי אנטון (שארל בואייה), והם מחליטים להתחתן.
טוני קאמונטה המכונה "פני צלקת" הוא בן שכונת עוני ההופך משומר-ראש זוטר למלך עולם הפשע של שיקגו - ללא ספק הגנגסטר הנועז, האנרגטי ורב העוצמה ביותר שנראה אי פעם על המסך. את דמותו ביססו בן הכט ושותפיו לתסריט על הקריירה של אל קאפונה. כל האמור לעיל, בסיוע הבימוי המבריק של הווארד הוקס, הסגנון הוויזואלי האגרסיבי, העריכה המקורית, אפיון הדמויות ובעיקר הטיפול הציני בחומר, הופכים את "פני צלקת" לסרט גנגסטרים קלאסי ואת הצפייה בו לחוויה מענגת גם בימינו.
בפעם היחידה בתולדות טקס האוסקר, היו שלושה שחקנים מאותו הסרט מועמדים לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר: צ'רלס לאוטון (הגיבן מנוטר-דאם) בתפקיד הקפטן העריץ, בליי; קלארק גייבל (חלף עם הרוח) האלמותי בתפקיד פלטשר כריסטיאן, ופרנשו טון בתפקיד באיים. קלאסיקת-על שזכתה להיכלל ברשימת 100 הסרטים החשובים ביותר של אמריקה.
קסמן של חיות היער ובייחוד של במבי, העופר הקטן שנולד אל תוך הסרט וגדל עד להיותו אב ל"במבים" קטנים. אנושיותם של החיות היא שהפכה את הסרט לאחד מסרטי האנימציה המרגשים ביותר המשאיר את קהל הצופים עם דמעות של התרגשות בעיניים.