יצירתו הנוקבת של ג'ורג' אורוול שהיא ביטוי לאכזבתו מרעיון הקומוניזם ולהתפכחותו ממנו בעקבות הסתאבות המשטר הסובייטי, בעיבוד האנימציה הקלאסי של ג'ון האלאס וג'וי באצ'לור, מספקת שעה של מתח לילדים ושיעור בפוליטיקה למבוגרים. החיות בראשות החזירים, סנו-בול ונפוליון, תופסים את השליטה על החווה בה הם מנוצלים ע"י בני האדם, ומקימים חברה שיתופית-שוויונית. כמו במציאות הסובייטית, גם כאן העסק מתפתח לא כפי שקיוו מפלסי הדרך. מהדורה רוויית תוספות לסרט המצוייר החשוב ביותר של בריטניה. אנגליה, 1954.
מבוסס על סיפור אמיתי, אנטוניו בנדרס מככב כרקדן ריקודים סלוניים הבין לאומי פייר דולייןבסרטו הדרמה החדש "רוקדים". הסרט עוסק ברקדן מקצועי שמתנדב ללמד בבית ספר עממיבניו-יורק. אבל כאשר שיטותיו הרגילות מתנגשות עם האינטיקטים ה"היפ-הופ" של תלמידיו,הם מתחברים ויוצרים סגנון חדש והופכים ל"מדריכים" בהליך.
פנטסיה מתוקה על לסבית המחוללת סערה במסעדה ההודית של אביה. לאחר שאביה ניפטר חוזרת נינה לגלסגו למסעדת אביה, היא מתחברת לליסה ביתו של סוכן הימורים מקומי וביחד הן יוצאות למשימה לזכות בפרס הגדול של "הטוב במערב" הפרס הנחשק למסעדות הודיות. ערבוב של הרפתקאה, גילויים והומור.
אם חד הורית, שצריכה לגייס כסף כדי לשלוח את בנה הקטן לבית ספר פרטי, פותחת עם אחותה הלא אחראית עסק לא שיגרתי אך רווחי - שירותי ניקוי לזירות פשע.עם הומור, אהבה, אבא אקסצנטרי והרבה מאוד טעויות בדרך, השתיים מנסות לשקם את חייהן, להתמודד עם ההווה והעבר ולשמור על הכול נקי ומסודר.
בליבה של איווה, חמישה אקדמאים ליברלים חולקים בית, גינה וארוחות ערב של ימי ראשון שתמיד מלאות בשיחה וביקורת חברתית. כאשר נהג משא גס ואלים מאיים על אחד מהם הוא מעלה אותם על הדרך לשרשרת רציחות רדיקאלית המשתלבות תמיד עם דעתו הפוליטית של הקורבן התורן. קומדיה שחורה קלאסית משנות ה-90.
183 עמודים יום שישי, 20:00 "אני חושבת שזה היה שפתיים על זווית הפה, אבל אולי זה היה שפתיים על הלחי?" "אבל זו לא היתה נשיקה חזיתית מלאה, נכון?" "נכון." "אני חושבת שהיא רצתה נשיקה חזיתית, והוא הסב את זה לשפתיים על זווית הפה." שבת 18:58 לינדזי היתה לבושה רק בחזייה ובחוטיני. אני לא מבינה את הקטע עם תחתוני חוטיני – למה זה טוב? זה סתם נתקע בחריץ של התחת וזהו. שבת 11:30 השכנה בבית לידנו התלוננה שוב על אנגוס. הוא מאיים על הפודל שלהם. היא טוענת שאנגוס אורב לו. "תראי, אנגוס הוא חתול-בר סקוטי, זה בטבע שלו. הוא אורב לטרפו." הסברתי. אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות הוא יומנה של ג'ורג'יה ניקולסון, שנכתב במשך שנה אחת בחייה. זהו יומן עסיסי ומשעשע הפורש לפנינו את עולמה הרגשי של בת עשרה על כל תנודותיו הקיצוניות.
טיטוס אנדרוניקוס. מצביא רומי מנצח חוזר הביתה ומקריב לאלים את בניה של מלכת הגותים המנוצחים. אלא שכשלשלטון עולה קיסר דקדנטי ומכניס את המלכה השבויה בין סדיניו, היא מנצלת את כוחה החדש על מנת לערוך מסע נקמה בטיטוס.
סרטה של הבימאית ג'וסלין מורהאוס ("רסיסים של חיבה"). פין מסיימת את המאסטר שלה באוניברסיטה לפני חתונתה עם סאם, סטודנט צעיר ושאפתן. סוף הלימודים בשילוב עם קיץ מזיע במיוחד קורצים לפין לעצור לרגע את תוכניות החתונה ולנפץ את כבלי השמרנות המחייבים.
קומדיה מהניינטיז בכיכוב דני דה ויטו ומארק וולברג. מורה צריך למנוע מחבורה של נערים בעיתיים להיכשל בהכשרה בסיסית. המורה העייף משהו, שדי חסר אנרגיות למטלה שעליו למלא, מתאמץ יותר ומוצא את הכוחות לצלוח את כל הסיטואציות המשעשעות שהוא עובר עם הצעירים הנמרצים אך עצלנים ושובבים.
סרטן של האחיות אלכסנדרה (הבמאית) וסילביה (התסריטאית) סישל מציג את עולמן של שתי נערות ניו יורקיות בנות עשרה. קלוד ואלן הן חברות טובות המתכננות להקים להקת פאנק של בנות. הקירבה הפיזית מקבלת כיוונים ארוטיים והנערות מבולבלות לגבי נטיותיהן המיניות. אך מרגע שהחבר החדש של אלן הופך להיות חשוב יותר מהלהקה ומהחברות עם קלוד, הקשר נפגע. בפסקול מיטב להקות הרוק והפאנק הנשי האמריקאי. (נלקח מ"האוזן השלישית").
זיכרון של דג זהב הוא מבט חם ואחר על הסכנות וההנאות שבהתאהבות בדבלין היום. כשקלרה רואה את החבר שלה טום מנשק את הסטודנטית שלו איזולד, מתחילה שרשרת של רומנים וכאבי לב. הסרט עוקב אחרי ההתאהבויות, הרומנים והאכזבות של הדמויות הרבות, הנקשרות אחת בשנייה. סטרייטים, הומואים, לסביות, כאלה שמתלבטים ומנסים, לא משנה מה העדפתם המינית של הגיבורים, כולם מנסים להבהיר לעצמם מה היא מערכת היחסים האידיאלית. יש כאלה המעדיפים נישואין, אחרים רומנים מזדמנים וקצרי טווח, אבל כולם מסכימים שאינך יכול לחיות ללא אהבה. והכל על רקע הנוף האורבני של דבלין היפה ועם פסקול המשלב בוסה נובה, רוק ומוסיקה אירית. להתאהב, לצאת מסיפור אהבה ולעשות את אותן שגיאות כל הזמן. כולנו אומרים שאנחנו לומדים ויוצאים מחוזקים כששוברים את ליבנו, אך כמה מאיתנו אכן משתנים?