סיפור יריבותן של שתי אחיות, בייבי ג'יין הילדה-כוכב שאורה דעך עם ההתבגרות, ובלאנש, כוכבת הוליוודית שנפגעה בתאונה מסתורית ועכשיו מרותקת לכסא גלגלים. בייבי ג'יין הפסיכופטית מטפלת באחותה הפגועה וממש שונאת אותה, כפי שהרגישה בטי דייויס (באחד מתפקידיה המרשימים ביותר) כלפי יריבתה הנצחית ג'ואן קרופורד, שסיפור קרבות החתולים ביניהן על הסט הזה נכנסו למיתולוגיה ההוליוודית. רוברט אלדריץ' (שרלוטה המתוקה) במיטבו מספק דרמה פסיכולוגית מרושעת במיוחד.
העלילה עוקבת אחר תולדות חייו של קוהאן באופן מדויק למדי, אך תוך עיבוד אמנותי וללא מעקב רצוף אחר הרצף הכרונולוגי. בפרט, החילו יוצרי הסרט על עצמם את קוד המוסר של הוליווד באופן מחמיר והשמיטו את העובדה שקוהאן (הקתולי) התגרש והתחתן שנית. כפי שקוהאן פעל במוצהר על מנת לרומם את מורל האומה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כך הופק הסרט במוצהר על מנת לרומם את המורל בעת מלחמת העולם השנייה, ימים ספורים לאחר התחלת העבודה על הסרט אירעה המתקפה על סרט פטריוטי מאד על דמות פטריוטית מאד, כיוון שהתהלכו שמועות כביכול שהיו לו קשרים עם המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית והוא חשש שיוקע כקומוניסט. הדבר לא עולה בקנה אחד עם המציאות בה המקרתיזם, רדיפת אמנים על רקע פוליטי, החל רק כשמונה שנים לאחר השלמת הסרט.
המוזיקה שייכת לאירווינג ברלין, הכוכבות למרילין מונרו. אלת המין הבלתי מעורערת של שנות ה-50 מופיעה במיוזיקל על משפחה אירית של אנשי וודוויל ששרים ורוקדים לאורך כל העלילה. מונרו היא האישה בה מתאהב בן המשפחה, מערכת יחסים שמתפתחת בקשיים רבים המערערים את בטחונו. כולל ביצוע השיר Heat Wave הבלתי נשכח של מרילין. עם את'ל מרמן (מטורף מטורף מטורף העולם). במאי: וולטר לאנג (המלך ואני).