בילורוס הכבושה ע"י גרמנים, 1943 מלחמת העולם השניה. ילד מצטרף אל המאבק נגד הנאצים וחווה את הזוועות של המלחמה וההשמדה של בני עמו ומשפחתו. כל ניסיון לתאר את התופת שדרכה מעביר קלימוב את גיבורו, עלול לחטוא לתמונה המחרידה והמהממת אותה אנו חווים עם בן אנוש המתחיל עם פני ילד ומסיים אותו עם פרצוף קמוט ומאובן. באמצעות אווירה היפר-ריאליסטית, המסתייעת בצילום כמעט סוריאליסטי, פסקול גאוני (שהשפיע מאוד על עבודתו של שפילברג ב"להציל את טוראי ריאן") ושחקן שהיה שרוי בהיפנוזה במהלך הצילומים כדי להגן עליו מפני מוות פסיכולוגי, מתעד קלימוב, מהיוצרים היותר מרתקים של הקולנוע הסובייטי, את הפן האפל של האנושות. קשה לזכור עוד סרט מדהים שכזה, בעיטה עצומה כל כך אל הקרביים. אחד הסרטים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע וללא ספק הסרט האנטי-מלחמתי הגדול מכולם.

בתקופה שבה בעלות הברית במלחמת העולם עדיין צוירו בקווים הירואיים בקולנוע, מעיז סידני לומט המצוין (רשת שידור) לתאר תמונה מאוד ביקורתית כלפי הבריטים. מחנה אסירים של הצבא הבריטי, בו אסורים חיילים מרדניים למיניהם, מנוהל תוך שימוש באמצעים סדיסטיים במיוחד. הדובדבן שבקצפת הוא גבעה מלאכותית באמצע המחנה עליה צריכים לטפס האסירים במהלך תיזוזים מפרכים. זוכה פרס BAFTA על הצילום ופרס בפסטיבל קאן על התסריט.

בפריז בכיבוש גרמני מלא בשנת 1942, ילד יהודי יצחק נמלט מפשיטה שאורגנה על ידי ה-SS. לאחר מכן מצא מקלט במסגד הגדול של פריז. האימאם מחליט להגן עליו על ידי כך שהוא מוסלמי, כמו גם על שאר הילדים היהודים שהוא מצליח לשחרר בעזרת רשתות ההתנגדות. המיליציה הצרפתית והגסטפו חשדניות... סרט בדיוני זה מבוסס על סיפורו האמיתי של רקטור מסגד פריז, Si Kadour Benghabrit, שהציל כמה יהודים מגירוש במהלך מלחמת העולם השנייה.