אנדריי פיליפוב היה בזמנו עילוי - המנצח המהולל של תזמורת הבולשוי הגדולה בכל הזמנים. היום, 50 שנה לאחר מכן, הוא עדיין עובד בבולשוי - בתור מנקה. בתקופה הקומוניסטית הוא פוטר בשיא תהילתו כשסירב להסגיר את חברי התזמורת היהודים, ביניהם היה גם חברו הטוב ביותר. אנדריי נכנס לדיכאון והתמכר לטיפה המרה.מנהל הבולשוי, בכיר במפלגה, ממשיך להבטיח כל השנים לאנדריי ש"בקרוב" הוא ישוב לנצח, בזמן שהוא לועג לו, משפיל אותו ובכלל מאמין שהוא עושה לו טובה גדולה כשהוא עדיין נותן לו לעבוד.יום אחד במהלך ניקיונותיו, מגלה אנדריי הזמנה של התזמורת לנגן בפריז בהתראה של שבועיים, בעקבות ביטול פתאומי של תזמורת מפורסמת אחרת. אנדריי, ב"הבזק" של רגע, מחליט לאסוף מחדש את כל חבריו המוזיקאים מפעם: מי שהיום עובדים כנהג מונית, כאיש הובלה, כמוכר בשוק הפשפשים, כאיש סאונד בתעשיית הפורנו וכו'...הם ייסעו לפריז בתור תזמורת הבולשוי וינקמו את נקמתם המתוקה כשיחזירו לעצמם את כבודם האבוד לו הם ראויים. האם הם יצליחו?סרטו של ראדו מיכאליאנו ("רכבת החיים") הוא דרמה קומית מצחיקה ומרגשת על איש אחד שלא מוכן לוותר על החלום...
תזמורת המשטרה של אלכסנדריה מגיעה לארץ כדי להופיע בפתיחתו של מרכז חדש לתרבות ערבית. עקב בלבול קל, מגיעה התזמורת לעיירת פיתוח בידיונית בנגב בשם בית התקווה. האינטראקציה בין נגני התזמורת לתושבים המקומיים עומדת במרכז הסרט, שדן ביכולת לגשר בין פערים תרבותיים כדי למצוא את המשותף, את הרגעים שבהם כולנו בני אדם עם אותן כמיהות.
חלומה של זאיה זאוני בת ה-17 הוא להפוך למנצחת על תזמורת סימפונית אחותה התאומה פטומה היא צ'לנית מוכשרת . כבר מגיל צעיר הן גדלו על בירכיה של המוסיקה הקלאסית וכל חלומן הוא להביא אותה לקהל רחב ככל האפשר. אך האפשרות להגשים חלום אמביציוזי כזה בשנת 1995 כשאת נערה צעירה ממוצא אלג'יראי ומתגוררת בפרבר המרוחק סן דני היא כמעט בלתי אפשרית. .אבל עם נחישות, תשוקה, כישרון, אומץ ומעל לכל הפרויקט המיוחד שהניע אות שתי האחיות, הקמתה של התזמורת המיוחדת "דיברטימנטו"
אילו רק יכולנו לנסות ולהחזיר את הגלגל אחורה ולעשות שוב, כדי שיהיה יותר טוב, כדי שזה יצליח. הפנטזיה הקסומה הזאת קמה לתחייה בסרט על בחור שמאבד את חברתו בתאונה זמן קצר לאחר מריבה קשה, ומקבל הזדמנות שנייה לתקן, ואולי למנוע את המוות המאיים לקרות. רומנטי ועצוב. עם ג'ניפר לאב היואיט (אני יודע מה עשית בקיץ האחרון) שכתבה לסרט שני שירים ומבצעת אותם בעצמה, פול ניקולס וטום ווילקינסון (בחדר המיטות, כומר).
מוזיקאי יהודי שנשלח לאושוויץ צריך להנעים את זמנם של האסירים האחרים, בזמן שהם הולכים אל עבר מותם בתאי הגזים.
תזמורת סימפונית והחזרות שהיא עורכת לקראת קונצרט מהווים עבור פליני משל לתוהו ובוהו הפוליטי שאפיין את החברה האיטלקית של שנות השבעים - את מסע החיסולים האלים של כנופיות הטרוריסטים מימין ומשמאל. בסגנון כמו-תיעודי הוא עוקב אחר החזרות של התזמורת, עד שהאווירה מתחילה להתלהט, הופכת במהירות לאנרכיה שבשיאה נבקע קיר האולם ודרך הפירצה ניבט בנוכחות מאיימת כדור פלדה ענק. את הרגע הזה מנסה לנצל המנצח...
1948 - מלחין בשם רומן שטראוס נושא לאישה פסנתרנית ידועה, נאשם ברציחתה ומוצא להורג. 40 שנה אחרי, מתבקש מייק, בלש פרטי, למצוא את בני משפחתה של מעירה שאיבדה את זכרונה ומתאהב בה. הצעירה חוזרת לגלגולה הקודם בעזרתו של מהפנט ומשחזרת את רגעי הרצח של בת דמותה מהעבר, מרגרט שטראוס... מותחן שנון, מבריק ומשעשע בו מגלמים בראנה ותומפסון (אז עדיין זוג נשוי) תפקידים כפולים, של שני הזוגות בשתי התקופות.
גבר שלוקח את בנו לאיזור האוניברסיטה שבה למד, מגלה שארבעת חבריו מהלימודים הצליחו מאד בעוד הוא השתקע בעיר פרברית ומנהל קריירה נוחה. הגילוי מתחיל אצלו הרהורי השוואה בין מה שציפה שיהיה ממנו לבין מה שבפועל קרה.
ז'ראר דפארדיה מוכיח שוב את כישרונו החריג בסרטו של בסרטו של קסבייה ג'יאנולי, שמתאר קשר שמתפתח בין גבר מזדקן לאשה צעירה. זהו אמנם סרט מסורתי ושמרני מכל בחינה אפשרית, אבל הוא עשוי בחן והצפייה בו נעימה. דפארדיה, באחת מהופעותיו הטובות יותר במילניום הנוכחי, מגלם את דמותו של זמר בעיירה צרפתית קטנה, שמבצע שאנסונים צרפתיים במועדון המקומי ויודע שהקריירה שלו, אם ניתן לקרוא לזה כך, מתקרבת לסופה; ססיל דה פראנס היא האשה הצעירה עם הבעיות שהוא פוגש במועדון; ומתיו אלמריק מגלם את חברו הטוב