סרטו האנטי מלחמתי של רנה קלמנט מ-1952, שנחשב לאחת מיצירות המופת של הקולנוע הצרפתי. יוני 1940. פולט, ילדה בת חמש שהוריה ניספו במלחמה, מאומצת על ידי זוג איכרים והופכת ל"מאהבת" של בנם בן ה-11. השניים מקדישים את כל מרצם למשחק אסור במוות ובונים בית קברות לבעלי חיים.
קוסטנר מגלם את דמותו של בן רנדל, מציל ושחיין בעל שם עולמי שמאבד את צוותו בתאונה טראגית. לאחר האסון הוא נשלח ללמד באקדמיה למצילי עילית של משמר החופים. כדי להדחיק את הזיכרונות הקשים, שוקע גיבורנו בהוראה ועושה מהפכה בשיטות של המוסד היוקרתי. הוא לוקח תחת חסותו את אלוף השחייה הצעיר והשוויצר ג'ייק פישר (אשטון קוצ'ר), שהגיע לאקדמיה כדי למצוא כיוון בחיים, ומלמד אותו דבר או שניים על מחויבות ואומץ. אחרי סיום לימודיו חובר ג'ייק לבן, והשניים יוצאים לאלסקה, למשימת הצלה מורכבת ומסוכנת בים ברינג החצי-קפוא. שם ילמד הבחור הצעיר את מידת ההקרבה הנדרשת ממי שרוצה להיות כמו קווין קוסטנר.
יעקב לכוד באחד מגטאות פולניה יחד עם אלפי יהודים אחרים. ערב אחד הוא שומע דיווח ברדיו על ניצחון קרוב לכוחות הצבא הרוסי. הוא מחליט להעביר את המידע הזה הלאה, לסובביו. מנקודה זו ואילך, יעקב הופך לנקודת אור עבור ההמון המיואש, גיבור בעל כורחו. עיבוד מוקדם לספרו של יורק בקר (שכתב גם את התסריט) בבימויו של פרנק בייר. הספר זכה גם לגרסה הוליוודית בכיכובו של רובין וויליאמס ב-1999.
השנה היא 1953. סטלין בשיא כוחו: מוציא להורג את כל מי שעולה על רוחו, שולט ביד ברזל ומטיל אימה על העם הרוסי ועל העולם כולו. עד שבוקר בהיר אחד הוא נמצא על רצפת משרדו ללא רוח חיים והמירוץ מתחיל... בימים שלאחר מכן תנסה כל צמרת השלטון הרוסי להיראות ממלכתית ומכובדת תוך כדי שחבריה דוקרים זה את זה בגב, זוממים ומנסים, כל אחד לעצמו, להשיג כמה שיותר כוח ומעמד. החלטות הרות גורל יתקבלו ויבוטלו בתוך דקות, הסכמים ובריתות ייכרתו ויופרו בלי למצמץ, לוויות מפוארות ומגוחכות תיערכנה ברוב כבוד, והכל באי-סדר ובגמלוניות של פוליטיקאים שרוצים מאוד להתקדם, אבל בבירור לא מספיק חכמים לעשות זאת.
הפקת טלוויזיה ראוותנית של פיטר גרינאוויי (כתוב בעור). במאה ה-17 מועלה בפני קהל המחזה "התינוק ממאקון" המתאר את האינטריגות החברתיות והפוליטיות שמקיפות את הולדתו של ילד יפהפה ומושלם למשרתת בבית עשיר. השערוריה גדולה יותר בהתחשב בעובדה שהאישה אמורה הייתה להיות בתולה... אט אט הגבולות בין המחזה המוצג למציאות של הסרט מיטשטשים.
גבר ואשה, בשנות החמישים לחייהם ואולי יותר, נוסעים לחופשה במכוניתם הפרטית. הם מגיעים לבית קיט אי שם בכפר. פורקים את חפציהם, מכינים ארוחה, יוצאים לים. פסטורליה כמעט מושלמת. אבל שנייה אחת מיותרת, בה מתעכבת המצלמה על פניו של הגבר, די בה כדי להבין שמשהו אינו כשורה. היא מתרגשת, כן. אבל הוא לא כל כך. הוא מנותק. הוא עצוב. הוא לא לגמרי שם. אם יש דרך להסביר מהי משמעותו של "המבע הקולנועי", אותו מושג שכה אהוב על מורים לקולנוע, סצינת הפתיחה של מתחת לחול, סרטו החדש של פרנסואה אוזון, היא המפתח. פעם אחר פעם מוכיח אוזון את שליטתו המוחלטת באמצעי ההבעה שמאפשר המדיום הקו
דרמה בריטית שמתרחשת בלב ים. סרטו היחיד של סטיב הדסון (המיני סדרה "קרנפורד" עם ג'ודי דנץ') הוא מותחן אקטואלי. שון עובד על סירת הדייג של אביו (גארי לואיס, האבא ב"בילי אליוט), המצוי בחובות כבדים. ריילי, איש בצוות הסירה, מציע שיעבירו באמצעות הסירה סחורה בלתי חוקית מבלגיה לסקוטלנד. הסחורה הבלתי חוקית שאליה מתכוון ריילי מתגלה כמהגרים סיניים. הם מוחבאים בבטן הסירה, בתנאים קשים. מצבם משפיע על כל מי שנתקל בהם, כולל טבח הסירה, וסיר הלחץ שבו הם חיים יתפרץ מתישהו. "הצפון האמיתי" הוא דרמה אמיצה המציגה צדדים לא ידועים של בריטניה וסביבותיה, ועושה זאת בצורה סוחפת שעוררה עניין רב בממלכה המאוחדת וגם סקרנות רבה כלפיו.