סרטו של ג'וזפה טורנטורה ("סינמה פרדיסו") הוא אגדה קסומה וחולמנית, מלווה במוסיקה מדהימה של אניו מוריקונה. סיפורו של "אלף תשע מאות"(1900), הנקרא כך על שם השנה בה הוא נולד. הוריו נטשו אותו על סיפונה של אוניה טרנס-אטלנטית, ממנה אף פעם לא ירד. הילד, שגודל ע"י המלחים, מתגלה כמוסיקאי מחונן והופך להיות הפסנתרן של האוניה. הוא הופך עד מהרה לאטרקציה מרכזית לתיירים ולמהגרים המפליגים על האוניה בין מלחמות העולם, אך הבדידות והפחד לרדת אל היבשה מקשים על חייו.

סרט הקאלט על תרבות ה-Mods של אנגליה בשנות ה-60 הזוהרות. ג'ימי מרגיש די חנוק בעבודתו המשמימה בדואר ומול הוריו המשמימים עוד יותר. הוא מרגיש הכי טוב על הווספה המגניבה שלו, עם חבריו המודיסטים ועם המוזיקה של The Who. ציפיות גדולות נבנות סביב סוף שבוע אחד של חגיגות, מה שעלול להוביל לאכזבות ולהתנפצות של כמה אשליות.

העלילה עוקבת אחר תולדות חייו של קוהאן באופן מדויק למדי, אך תוך עיבוד אמנותי וללא מעקב רצוף אחר הרצף הכרונולוגי. בפרט, החילו יוצרי הסרט על עצמם את קוד המוסר של הוליווד באופן מחמיר והשמיטו את העובדה שקוהאן (הקתולי) התגרש והתחתן שנית. כפי שקוהאן פעל במוצהר על מנת לרומם את מורל האומה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כך הופק הסרט במוצהר על מנת לרומם את המורל בעת מלחמת העולם השנייה, ימים ספורים לאחר התחלת העבודה על הסרט אירעה המתקפה על סרט פטריוטי מאד על דמות פטריוטית מאד, כיוון שהתהלכו שמועות כביכול שהיו לו קשרים עם המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית והוא חשש שיוקע כקומוניסט. הדבר לא עולה בקנה אחד עם המציאות בה המקרתיזם, רדיפת אמנים על רקע פוליטי, החל רק כשמונה שנים לאחר השלמת הסרט.