עיבודו הסוער והחושני של מילוש פורמן למחזהו של פיטר שייפר. גיבור המחזה הוא המלחין האילקי אנטוניו סאליירי המשחזר בדמיונו - מתוך בית חולים לחולי רוח בו הוא מאושפז - את יחסיו עם וולפגאנג אמדאוס מוצארט. מוצארט הצעיר, הפראי, המוכשר והשחצן היה לצנינים בעיניו של סאליירי, מלחין החצר של פרנץ יוזף השני. פורמן מציג במרכז את המוסיקה של מוצארט ומאיר בעזרתה את קנאתו של המלחין הקשיש המכיר בבינוניותו ומוגבלותו.
לאחר מותו של המלחין המהולל, מוריש לודוויג ואן-בטהובן את כל יצירתו לאשה שזהותה אינה ידועה לאיש, והיא מוזכרת במכתבו רק כ"אהובה הנצחית". עוזרו האישי של בטהובן יוצא לחפש אחרי האשה המסתורית.