יותר מכל סרטי הגנגסטרים של שנות השמונים והתשעים, מסמן סרטו של סקורסזה את תחייתו של הז'אנר. אמנם הוא מגמד את המיתוסים הקשורים בעולם המאפיה, ומתבל את סרטו באירוניה והומור, אבל הסרט בכל זאת מכיל את מרבית מרכיבי הז'אנר הקלאסיים. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של הנרי היל, גנגסטר שהפך לעד מדינה.
בעיר הדיסטופית מטרופוליס חיים הפועלים בתת-תנאים בעוד האליטה חיה במרומים. בעקבות התאהבותו, מצטרף צעיר בן מעמד האדונים למרד של העבדים. ואז מופיעה למאהבתו, מריה, כפילה רעה – רובוטית שנבנתה על ידי מדען מטורף על מנת להתסיס ולהוביל את המורדים אל כלייתם.
עד שנות השבעים "חלף עם הרוח", של הבמאי ויקטור פלמינג, בכיכובם של ויויאן לי וקלארק גייבל היה הסרט הקופתי ביותר בכל תולדות הקולנוע. בטקס האוסקר ה-12 הוא גרף 8 פרסי אוסקר, היה נושא לחיקויים אין ספור, ויצר סטריאוטיפים חדשים של גיבורי קולנוע. דומה שאין סרט אופייני יותר להוליווד מ-"חלף עם הרוח". יש בו כוכבים הגדולים מן המציאות, הון עתק, שהוצא על תפאורות, תלבושות וסצינות המוניות והתוצאה היא בדיוק ראוותני, ששומר על רעננותו לאורך השנים ואיננו מתיישן. סיפורם של סקארלט אוהארה, רט באטלר ושאר בני אטלנטה, בירת ג'ורג'יה, בימי מלחמת האזרחים, כפי שסיפרה אותו מרגרט מיטשל, ברב המכר שלה.
דרמת בית משפט שמעמתת בין ג'ימי סטיוארט ("חלון אחורי") לג'ורג' ס. סקוט ("ד"ר סטריינג'לאב"), כשני עורכי דין, משני צדי המתרס, בפרשיית אונס ורצח. ביים בקפידה אוטו פרמינגר ("אקסודוס") ואת המוזיקה כתב דיוק אלינגטון. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר.
שלא כמו רוב הסרטים שנושאים איתם "מסר" ומתיישנים כמעט מיד, העיבוד המאופק והמרגש של לואיס מיילסטון לספרו האנטי מלחמתי המהולל של אריך מריה רמארק "במערב אין כל חדש", לא איבד דבר מעוצמתו המקורית. הסרט עוקב אחרי קבוצה של חיילים גרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה, שעם התקדמות הלחימה מתפכחים מהשקפותיהם הפטריוטיות. "במערב אין כל חדש" זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר.
שיר אהבה לעיר ניו-יורק, כמחווה רומנטית של וודי אלן , המתעלמת מחלקיה האפלים של העיר. וודי אלן מתרכז במילייה של האינטלקטואלים הדברנים, אליהם הוא משתייך, כשהוא מנסה להיחלץ ממילייה זה, המדבר על אמנות בלי להיות מסוגל ליצור אותה, באמצעות אהבה תמימה לנערה בת טיפש עשרה, אך בוגרת בהרבה מחבריו האחרים. המוסיקה של ג'ורג' גרשווין מאיירת היטב את מצב רוחו העגמומי-חגיגי של הסרט, בצילומיו היפהפיים של גורדון וויליס, בשחור לבן. יחד עם זאת, הסרט אינו נעדר אירוניה עצמית, במינון האלני המקובל. ניו-יורק של "מנהטן" היא עיר לפוסטרים.
כאשר בעלה וילדיה נוסעים ליריד במדינת איווה, נותרת פרנצ'סקה ג'ונסון לבד בחוותה. רוברט קינקייד, צלם של המגזין נשיונל ג'יאגרפיק, מגיע לאזור לצלם את הגשרים שבמחוז מדיסון, ולבקשתו פרנצ'סקה מתלווה אליו כמדריכה לארבעה ימים. ילדיה עתידים למצוא את שלושת כרכי היומן בו שטחה הכל אודות אותם ארבעה ימים קצרים מדי, בהם כל חייה ומה שהאמינה בו השתנו ללא הכר. מריל סטריפ הייתה מועמדת לאוסקר על תפקיד זה.
לוחם שמבקש לפרוש מוסר את חרבו העתיקה לידי אהובתו. כשהחרב היקרה נגנבת, מתחיל אחריה מרדף מלא הפתעות וקרבות עוצרי נשימה.
אדה מקג'ארט, (הולי האנטר) אישה אילמת המוצאת בפסנתר את הכלי לביטוי עצמיותה. אביה משיא אותה לחוואי ניו זילנדי, ומשגר אותה ואת בתה לחוף ניו זילנד עם הפסנתר, הבעל הטרי, אליסטר סטיוארט (סאם ניל) אינו מודע לצורך הנפשי של רעייתו בפסנתר, ומותיר אותו מאחור על החוף,בצר לה, פונה אדה לג'ורג' באינס (הארווי קיטל) החוואי השכן, ומבקשת ממנו שיעלה עבורה את הפסנתר מהחוף, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים מורכבת. סרט ניו זילנדי רגיש זה, זכה בפרס האוסקר לסרט הזר בשנת 1993, הסרט מתאר באופן חודר את רגשותיהם העצורים של הבעל המופנם, האישה האילמת, המובאת למקום פראי ומנוכר, והשכן הנוקט בפעולות לא שיגרתיות ע"מ זכות באהבתה. הסיום הדרמטי ישאיר אתכם עם הרהורים על כח רצון החיים.
כריס הוא שחקן טניס לשעבר המתפרנס כמאמן של האריסטוקרטיה הבריטית. הוא עומד להינשא לבת עשירים ולהבטיח את מצבו הכלכלי. הכל משתבש כאשר הוא פוגש בנולה, פאם פאטאל צעירה וחושנית המנהלת מערכת יחסים עם חברו הטוב ביותר, מה שלא מפריע לשניים להיסחף לרומן שיסבך את חייהם באופן בלתי צפוי.
כששלושה גברים מוצאים ביערות מינסוטה המושלגים מטוס אשר התרסק ובתוכו גופה רקובה, הם גם מוצאים לידה תיק ובתוכו ארבעה מיליון דולרים. האם העובדה שהם מצאו את השלל מזכה אותם גם לשמור אותו לעצמם? אולי, אבל לפני כן עליהם לתכנן מה לעשות כדי שאיש לא יוכל לעלות על עקבותיהם ולנחש מה עשו. מה שמתחיל כתוכנית פשוטה ולהסתיר את השלל מעיני הרשויות, הולך ומסתבך לכדי משימה לא פשוטה בכלל.
עיבוד מרשים לספרו החשוב של גינתר גראס, שהקדים את זמנו בעשור לפחות. סיפור משפחתו של הילד אוסקר דרך זווית הראייה של מי שבחר להפסיק לגדול כשגילה עד כמה מלוכלך ולא אמין הוא עולמם של המבוגרים, ובסופו של דבר בחר ליטול בו חלק. עלייתם של הנאצים לשלטון מאפשרת גם לחריג כמו אוסקר להשתלב בחברה הארית הטהורה, ונפילתם היא הפתח שלו להשתחרר מהאינפנטיליות שבה דבק כל חייו. הילד דיוויד בננט - שמופיע היום בעיקר בתיאטרון - העניק לעיבוד הקולנועי חלק נכבד מייחודו. הסרט זכה באוסקר לסרט הזר
מה קורה לעיירה אמריקאית קטנה ושקטה אשר ביום בהיר אחד נופלת עליה טרגדיה איומה? הבמאי הקנדי אטום אגויאן ("אקזוטיקה") עיבד את הרומן המצליח של ראסל באנקס העוסק בתוצאותיה של תאונת אוטובוס מחרידה בה נהרגים 14 ילדים מעיירה קטנה אחת. בסגנונו המתוחכם הבנוי מסיפורים רבים הנטווים זה בזה וממעבר קדימה ואחורה בזמן עוקב אגויאן אחר ההשפעה הפסיכולוגית והחברתית של אסון זה על הקהילה הקטנה והחמה לשעבר. מיטשל סטפנס, עורך דין מהעיר הגדולה מגיע למקום לשם גיוס המשפחות הנפגעות לתביעה ייצוגית נגד העירייה, ייצרן האוטובוס, וכל מי שאפשר לגרום לו לשלם על האסון. דרכו אנו מכירים את התושבים במקום ונחשפים לסיפורים הקטנים והנוגעים ללב, כמו גם למערכות היחסים בין התושבים לבין עצמם. המוטיבציה של סטפנס אינה רק עשיית כסף אלא טרגדיה אישית גדולה אותה הוא נושא בקרבו... אל התחכום הרב והמבנה השכלתני של סרטיו נוסף הפעם רגש עצום, וכל אלה יחד הופכים את הסרט לשיא יצירתו עד כה. הסרט זכה בפרס הביקורת הפסטיבל קאן 97'.