צ'פלין הנווד העני מתאהב בנערה עיוורת ומנסה לגייס כסף לניתוח שישיב לה את מאור עיניה. בדרכו הוא פוגש את כיעורו של הקפיטליזם והאופן בו הוא משחית את האדם. רגע לפני שהצופה נבוך מרגשנות יתר, הוא פורץ בצחוק, ורגע לפני שנמאס לו מהסלפסטיק, העיניים דומעות. צ'פלין יצר שילוב קסום בין מלודרמה לקומדיה בסרט אילם, למרות שבהוליווד כבר הפיקו סרטים מדברים החל משנת 1928. צ'פלין השחקן, הפנטומימאי, התסריטאי, הבמאי והעורך מגלה בסרט זה כשרון נוסף: מוסיקה! בילדותו חלם על קריירה של מוסיקאי ולמד לנגן על צ'לו, כינור ועוגב. ב"אורות הכרך" הוא מחליט לראשונה גם להלחין, בעיקר מתוך רצון להשתמש במוסיקה רגשנית דווקא בקטעים המצחיקים, סגנון שהיה מאוד לא מקובל באותה תקופה. הסרט נחשב על ידי רבים כסרטו הטוב ביותר של צ'פלין.
בוודאי המיוזקל הטוב בכל הזמנים, וללא ספק אחד מהסרטים הנפלאים שנוצרו. בלי להסתמך על מחזה מברודווי, כותבים בטי קומדן ואדולף גרין מהתלה קומית מעולה המתרחשת על קו התפר שבין הראינוע לקולנוע המדבר. לתוך העלילה הזו, שעוסקת בניסיון למצוא את הנערה שתדובב כוכבת ראינוע בעלת קול חורק במיוחד, מולחמים כמה שירים קלאסיים. זהו ללא ספק המיוזיקל השלם ביותר – שילוב נדיר בין התפתחות עלילתית מלאה ומרגשת לבין קטעי מוסיקה ומחול סוחפים, פשוט בלתי נשכחים.
שני מוזיקאים שבניגוד לטובתם צפו בחיסול חשבונות אכזרי של המאפיה, נאלצים להצטרף לחבורה של להקת בנות בלבד העושה את דרכה למיאמי. טוני קרטיס הוא הסקסופוניסטית ג'וזפין וג'ק למון הוא דפני, נגנית הקונטרבס. חייהם מסתבכים כאשר הם מתאהבים בשוגר קיין, זמרת הלהקה (מרילין מונרו). הבימוי הנפלא, התסריט השנון והמשחק יוצא הדופן הופכים את הקומדיה המקברית שההתחזות נמשכת לכל אורכה, לסרט הדראג האולטימטיבי של כל הזמנים. למרבה ההפתעה ואי הצדק האוסקר הבודד שהוענק לסרט היה עבור התלבושות.
היחפן (צ'רלי צ'פלין) נוסע ליוקון לקחת חלק בבהלה לזהב בקלונדייק (נהירה המונית של תושבים שהחלה ב-1897 לצפון-מערב קנדה בחיפוש אחר זהב). מזג אוויר גרוע תוקע אותו בבקתה מרוחקת עם כורה מחצבים שמצא מרבץ זהב גדול (מאק סוויין) ועם עריק נמלט (טום מוריי). לאחר שדרכם נפרדה, הכורה והפליט נלחמים על עורק הזהב של הכורה, לחימה שהסתיימה כאשר הכורה מקבל מהלומה בראש והעריק נופל אל מותו מצוק. הנווד מוצא את עצמו בסופו של דבר בעיירת מחפשי זהב ובה הוא מחליט סופית לוותר על חיפוש הזהב. לאחר שהוא לוקח על עצמו משרה להשגיח על בקתה של מחפש אחר, הוא מתאהב בבחורת מרזח בודדה (ג'ורג'יה הייל), כשהוא חושב בטעות שגם היא התאהבה בו. עד מהרה הוא מוצא את עצמו מותקף ע"י הכורה אותו פגש קודם לכן. הכורה לקה במחלת השכחה וכעת צריך את היחפן כדי לעזור לו למצוא את העורק שלו, על ידי זה שיוביל אותו חזרה לבקתה הראשונה.
גופתו של הארי שנמצא מוטל חסר חיים בפאתי היער, יוצרת הרבה אי נעימויות, בלשון המעטה, בעיירה שלווה בוורמונט. נראה שלכל אחד מאנשי העיירה יש סיבה טובה לחשוב שלהם יש יד במוות שלו והגופה נטמנת ונחפרת, הלוך ושוב, לאורכה של הקומדיה השחורה המבריקה הזו של גאון המתח הקולנועי , אלפרד היצ'קוק. ג'ון מייקל הייז שכתב גם את "לתפוס גנב" ואת "חלון אחורי", אחראי גם כאן לדיאלוגים השנונים והמרושעים. שירלי מק'ליין, דרך אגב, עשתה כאן את פריצתה למסך הכסף בתפקידה הראשון בקולנוע. אפשר לומר שזו יופי של התחלה.
הסרט הראשון בסידרת הקומדיות של "הפנתר הוורוד", שהציג לעולם את דמותו של המפקח המבולבל והשלומיאל קלוזו. הסרט הראשון מתרכז יותר בדמותו של ה"פנטום", הגנב המתוחכם ויריבו של המפקח, אך כשהתברר שהדמות שייצר פיטר סלרס גנבה את ההצגה, היא הפכה לכוכב הסדרה. הסרט הראשון עוסק ביהלום הגדול ביותר בעולם "הפנתר הוורוד", ששייך לנסיכה היפהפייה דלה, שנופשת באתר סקי מפורסם, שם היא פוגשת בפלייבוי הבריטי סר צ'רלס ליטון, שהוא גם "הפנטום" - גנב יהלומים הידוע לשמצה. בעקבותיו של סר צ'רלס, הלא הוא "הפנטום", נמצאים המפקח קלוזו מצרפת ואשתו, שהיא גם המאהבת של סר צ'רלס ומסייעת ללא ידיעתה בפשעיו של "הפנטום". הפסקול המפורסם של הסרט, שייצר הנרי מנציני, היה מועמד לפרס האוסקר.