הסרט נפתח בגרמניה של שנת 1942. מלחמת העולם השניה בעיצומה, המוראל הנאצי בשלב זה גבוה, וסגן וורנר (הרברט גרונמייר), כתב צבאי צעיר, נשלח לסקר את הגיחה המבצעית הקרובה של אחד מצוותי הצוללות הנועזים באוקיינוס האטלנטי. לאחר שהוא מתוודע, על כמה כוסות בירה, לחבורת הטיפוסים החביבים ומפקדם הכריזמטי היינריך לימן (יורגן פורכנאו), עולה וורנר על סיפונה של אותה צוללת, משוכנע כי הוא עומד לתעד מסע זריז של עוד ניצחון מפואר עבור הרייך. לוורנר, כפי שברור לצופים מהכתובית הפותחת את הסרט, אין מושג לאיזה ברוך הוא נכנס. זה מתחיל עם המתנה ארוכה, משועממת, מורטת-עצבים, שמשהו יקרה. ואז דברים אכן מתחילים לקרות: מזג אוויר סוער, ספינות אויב, ומעל הכל - הנטייה של הצוללת, פאר הטכנולוגיה, להתקלקל, לדלוף, ולאיים לקחת את וורנר ואת יתר הצוות ישר למצולות האוקיינוס. צוות הצוללת, מבין וורנר מאוחר מדי, לא יצא לאוקיינוס כדי לנצח. הכי הרבה שהם מקווים לו זה לשרוד
תיאור מומחז של מרד גדול של הצי הרוסי והפגנה ציבורית בעקבות תמיכה, שהביאה לטבח משטרתי. לסרט הייתה השפעה מדהימה על התפתחות הקולנוע והוא דוגמה מופתית לעריכת מונטאז'.
עיבודו המבריק של סידני לומט ("לפני שהשטן ידע") למחזהו האוטוביוגרפי של יוג'ין או'ניל, על משפחה בלתי מתפקדת שבה האם מכורה למורפיום, האבא שתיין והאח הגדול הוא כישלון. ארבעת השחקנים נותנים הופעה מהפנטת שזיכתה את כולם בפרסים בפסטיבל קאן: קת'רין הפבורן הבלתי מנוצחת (סיפור פילדלפיה), ראלף ריצ'ארדסון (ד"ר ז'יוואגו), דין סטוקוול (קטיפה כחולה) וג'ייסון רובארדס (מגנוליה). את המוזיקה כתב אנדרה פרווין.
המלח הצרפתי קארל מגיע לברסט ומתחיל לבקר בבית זונות מוזר. הוא מגלה כי אחיו רוברט הוא המאהב של בעלת המקום, ליזיאן. כאן, אתה יכול לשחק בקוביות עם נונו, בעלה של ליזיאן: אם אתה מנצח, אתה רשאי לעשות אהבה עם ליזיאן, אם אתה מפסיד, אתה צריך לעשות אהבה עם נונו... קארל מפסיד בכוונה...