סרט תיעודי זה מציג את החוויות העזות שמספקת תחרות האיות הלאומית לצעירים, כמו שהן נראות בעיני שמונה מאייתים. אנו חולקים את חייהם הפרטיים בזמן שאלו מתאמנים ומתחרים בעימות אינטלקטואלי זה. תוך כדי צפייה בסיפוריהם, מתגלים לא רק כישרונם והרגלי הלמידה האובססיבים שלהם, אלא גם דינמיקה משפחתית אשר לעיתים מעוררת השראה ולעיתים שוברת לב.
זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס - אלוהים נטש אותנו, הוא סיפורם של "הילדים האבודים מסודאן", אלפי נערים צעירים שנמלטו מבתיהם כדי להימנע מלהיחטף על-ידי לוחמי המליציה הצבאית של סודן, כשהם מופרדים ממשפחותיהם, חבריהם וקרוביהם. נערים אלו ימצאו עצמם במחנות פליטים של מדינות שכנות כמו קניה, אוגנדה ואתיופיה. בסופו של דבר חלקם נלקחו להתחיל חיים חדשים במדינות המערב.הסרט עוקב אחר מסעם של שלושה נערים אבודים דרך תלאות המלחמה בשממה האפרקאית עד לחיים החדשים כשהגרו לארה"ב, מציג באופן משעשע את ההבדלים העצומים בין העולם השלישי והנחשל לבין המערב המתקדם והמתועש, כשהנערים לומדים פעולות טריוויאליות למערבי כגון : כיצד להשתמש במקלחת, איך להדליק מנורה, לערוך קניות בסופר, להסתפק באישה אחת, לעבוד וללמוד.כמן כן נחשף בפני הצופים סיכסוך ורצח עם שאינו מוכר לעולם דיו עקב חוסר התעניינות תקשרתית. עצוב, מצחיק, מרגש, סוחף, מאיר עיניים, מרחיב אופקים ומאוד מאוד מומלץ!
בזמן עבודתו עם כריסטינה אגילרה על הקליפ ל-Dirty, נחשף הצלם והבמאי, דייב לה-שאפל, לתופעה חדשה בתחום ריקוד הרחוב. קבוצות של צעירים שחורים בדרום לוס אנג'לס מצאו דרך חדשה לתת ביטוי לזעמם החברתי, ה-clowning וה-krumping , שילוב של מחול פולקלוריסטי אפריקאי (הכולל את צביעת הפנים בצבעי מלחמה) עם אקרובטיקה מהירה ווירטואוזית, כתחליף למלחמת הכנופיות וכאמצעי לצעוק את מצוקתם. הסרט הדוקומנטרי הזה מוציא לראשונה לאור את המהפכה הארטיסטית שנולדה ממצוקה גדולה, תוך שהוא יוצר נגישות חסרת תקדים לרקדנים המדהימים העומדים במרכזו:מוקפים באלימות, פעילות של פשע והתמכרות לסמים, מצליחים הגיבורים האמיתיים של הסרט להתרומם מעל כל זה. הסרט מציע הצצה אינטימית ורעננה לתוך חייהם של הילדים הללו בזמן שהם חושפים את הרוח היצירתית שבהם ויוצרים אומנות, ולעיתים אף משפחה, במקום שלא ניתן למצוא בקלות.