מרלון ברנדו בשיאו, בתצוגת משחק מדהימה שהקנתה לו אוסקר, כמתאגרף ממורמר שהופך לפושע מיוסר ומוצא עצמו בלב מאבק פועלים שמנהלת המאפיה המקומית. אווה מארי סיינט היא הבחורה הקסומה שמאירה את דרכו. סרטו המהולל של הבמאי איליה קאזאן (חשמלית ושמה תשוקה, קדמת עדן) המוהל בשלמות פשע, כאב וגאולה. הסרט זכה ב-8 פרסי אוסקר.
זמן, זכרון, היסטוריה. הצרפתי כריס מארקר יוצר קולנוע ניסיוני שגם אחרי עשרות שנים מצליח להיות חדשני ואחר. המזח (1962, 29 דק') יוצר בחצי שעה המורכבת מתמונות סטילס, מרגע קצר אחד של תנועת מצלמה ומפסקול אפקטיבי ומצמרר, עולם עתידני בו הפרט החולם ניצב מול עולם אפל שאחרי פצצת האטום.
סרטו המבריק וכנראה הידוע ביותר של וודי אלן, שזכה בארבעה פרסי אוסקר (ביניהם לסרט הטוב ביותר). קומיקאי מתוסבך מניו יורק מביא בפני הצופים את הרומן שלו עם אנני הול. תמצית פילוסופיות החיים של אלן בשיא הקריירה שלו, היא מופת של קומדיה והגות פוסטמודרנית. הסרט שהכיר לעולם אופנת הנשים את החליפה הגברית והעניבה. צולם ע"י גורדון וויליס (הסנדק).
שיר אהבה לעיר ניו-יורק, כמחווה רומנטית של וודי אלן , המתעלמת מחלקיה האפלים של העיר. וודי אלן מתרכז במילייה של האינטלקטואלים הדברנים, אליהם הוא משתייך, כשהוא מנסה להיחלץ ממילייה זה, המדבר על אמנות בלי להיות מסוגל ליצור אותה, באמצעות אהבה תמימה לנערה בת טיפש עשרה, אך בוגרת בהרבה מחבריו האחרים. המוסיקה של ג'ורג' גרשווין מאיירת היטב את מצב רוחו העגמומי-חגיגי של הסרט, בצילומיו היפהפיים של גורדון וויליס, בשחור לבן. יחד עם זאת, הסרט אינו נעדר אירוניה עצמית, במינון האלני המקובל. ניו-יורק של "מנהטן" היא עיר לפוסטרים.
כאשר בעלה וילדיה נוסעים ליריד במדינת איווה, נותרת פרנצ'סקה ג'ונסון לבד בחוותה. רוברט קינקייד, צלם של המגזין נשיונל ג'יאגרפיק, מגיע לאזור לצלם את הגשרים שבמחוז מדיסון, ולבקשתו פרנצ'סקה מתלווה אליו כמדריכה לארבעה ימים. ילדיה עתידים למצוא את שלושת כרכי היומן בו שטחה הכל אודות אותם ארבעה ימים קצרים מדי, בהם כל חייה ומה שהאמינה בו השתנו ללא הכר. מריל סטריפ הייתה מועמדת לאוסקר על תפקיד זה.
המערבון הנודע של ג'ורג' רוי היל (העוקץ) מבוסס ככל הנראה על סיפור אמיתי. בוטש קסידי (פול ניומן, צבע הכסף), וסאנדנס קיד (רוברט רדפורד, בדמות שעל שמה נקרא הפסטיבל) הם שני שודדי בנקים ורכבות, המצויים במנוסה מתמדת מזרועו הארוכה של החוק. לאחר שהגדישו את הסאה החליטו הרשויות להרכיב כנופיה חוקית (בקושי) כדי לרדוף אותם ולעוצרם ויהי מה. בבריחתם לבוליביה עוברים השניים שלל הרפתקאות. המוזיקה, התסריט, השחקנים והצילום בסרט זכו בשלל פרסים, ביניהם פרסי האוסקר, גלובוס הזהב, BAFTA וגרמי.
בלילה חורפי קר וגשום, קבצנית זקנה ומכוערת דפקה על דלתה של טירה בה חיי נסיך. הקבצנית התחננה בפני הנסיך למחסה מפני הקור והגשם, והציעה לו בתמורה ורד יחיד כתשלום. בהיותו אנוכי ורע-לב, דחה הנסיך את הקבצנית מהסיבה הפשוטה שהיא מכוערת. הקבצנית הזהירה את הנסיך שהיופי האמיתי נמצא בלב ולא במראה חיצוני, וכאשר דחה הנסיך את הקבצנית בשנית נמוגה צורתה המכוערת ולפניו נגלתה מכשפה צעירה ויפהפייה. הנסיך ניסה להתנצל, אל ללא הועיל. כעונש על אכזריותו של הנסיך הטילה המכשפה כישוף רב עוצמה על הטירה ועל כל יושבייה - היא הפכה את הנסיך לחיה מפלצתית, את המשרתים בטירה הפכה לכלי בית כמו ספלי תה, נרות, רהיטים וכדומה, ואת הטירה עצמה הפכה למקום מבעית ומפחיד. הכישוף יכול להישבר רק אם ילמד החיה לאהוב אחרת ולקבל את אהבתה בתמורה. אולם, זה חייב לקרות עד אשר יבול וינשור העלה האחרון מהורד המכושף שהציעה המכשפה לנסיך, כי אם אז ישאר הנסיך בצורתו המפלצתית עד קץ הימים. בעוד השנים עוברות, שקע הנסיך ביאוש ובכעס, כי מי יוכל לאהוב חיה מפלצתית כמוהו?
העיבוד של בונואל לרומן מאת ז'וזף קאסל, נחשב עד היום מופת לאדפטציה קולנועית. סוורין, אשה צעירה ופריז'ידית המאוהבת בבעלה, מנהלת חיים כפולים: ביום היא רעיה למופת ובלילה פרוצה המממשת את הפרוורסיות של לקוחותיה. בונואל שוטח את השקפותיו על ההבחנות בין טוב ורע, אירוטיקה ומוסר, אהבה ומוסכמות. את השיפוט המוסרי הוא מותיר בידי הצופים.
סרטם הראשון של להקת הביטלס היא קומדייה אשר מתארת יום "טיפוסי" בחייהם: מעריצים היסטרים, קרובי משפחה מטורפים והמון המון שירים. סרטו המצוין של ריצ'ארד לסטר דווקא מראה את חברי הלהקה בצורה נינוחה על המסך, כאילו נולדו לכך
על בסיס סיפורים מאת ריימונד קרבר, טווה רוברט אלטמן סרט רחב יריעה ששלל עלילות המשנה שלו בנויות סביב לא פחות מ22- דמויות. קליידוסקופ הרמוני מושלם הנע מגיבור אחד למשנהו, מלוקיישן אחד לאחר, ובתוך כך חושף את השקפת עולמו האישית של יוצרו. "יצירת מופת" תהיה הגדרה הולמת ל"תמונות קצרות". (מ"האוזן השלישית").
קומדיה מטורפת, העוסקת בקורותיו של צוות בית־חולים שדה במהלך מלחמת קוריאה (M*A*S*H באנגלית, ראשי תיבות של Mobile Army Surgical Hospital). הסרט מתמקד בשני מנתחים צעירים, טראפר מקנטייר והוק-איי פירס, ומעללילהם במהלך המלחמה. אין לסרט עלילה מרכזית אלא הוא הרבה אפיזודות מטורפות כמו התערבות על משחק פוטבול מול יחידה גדולה יותר, נסיעה בהולה לטוקיו לצורך ניתוח בן של סנטור ומשחק גולף, וכמובן בדיקה מעמיקה אם האחות "הוט ליפס" היא בלונדינית טבעית ...בעקבות הסרט הופקה סדרה, שהתבססה על גיבורי הסרט, שרצה במשך 11 עונות.
רייף ודני הם חברים טובים וטייסים שגדלו יחד כטייסי ריסוס, וכעת הם מתגייסים למאמץ המלחמתי של אמריקה. רייף מתאהב באוולין, אחות צעירה ואמיצה, אך לפני שאהבתם מספיקה לפרוח, הגורל מושך בחוטים ואיש אינו יודע מה יקרה עכשיו. חייהם ואהבותייהם של שני טייסים אמיצים בזמן המלחמה הגדולה של חייהם, סיפור אנושי מאחורי אירוע היסטורי שיזכר לעולם.
לאחר שנתנו את רשותם לאח הסיעודי והיהודי, גרג פוקר, להתחתן עם ביתם השיקסע הבלונדינית, יוצאים ג'ק בירנס, סוכן ה סי-איי-איי לשעבר ואשתו לדטרויט לפגוש את הורי החתן. ההורים הנוצרים והשמרניים עומדים להיות מופתעים ממשפחת פוקר המשוחררת יתר על המידה וכמובן שההבדלים הקיצוניים בסגנון החיים של שתי המשפחות יוצרות שלל סיטואציות קומיות.
ג'ון ווטרס נשאר תמיד נאמן לגרסתו המרוסקת של אמריקה, וזה בולט אולי יותר מכל בסרט הזה, המגולל את מאבקם של באבס ג'ונסון, טרנסווסטיט ענקית מימדים (דיוויין) ובנה, לשמור על התואר "האנשים המטונפים ביותר באמריקה". אפילו הדור שידע את "ג'קאס" ו"אפקט הפחד" לא יוכל להישאר אדיש למעלליהם של השניים, ובמיוחד לרגע השיא בו באבס טועמת להנאתה צואת כלבים מהבילה. למעשה, כל ז'אנר ההגעלות הטלויזיוני חייב לא מעט לסרטו של ווטרס. סרט ההמשך "Flamingos Forever" נכתב אבל מעולם לא צולם, בעקבות מותה ללא עת של דיוויין.