סרטו השני של ג'ים ג'רמוש ממשיך את המתכונת של "זרים". שלושה גברים - שדר רדיו מובטל, סרסור לא יוצלח וצעיר איטלקי תמהוני - מוצאים עצמם כלואים בתא כלא משותף. ביוזמת האיטלקי, הם נמלטים ממאסרם ומגיעים לביצות לואיזיאנה. ג'רמוש מסתייע בהתחכמויות קטנות, בחידודי לשון ובסיפורים משעשעים כדי להציג עולם ריקני, מסויט, מתובל בהומור שחור.
ארבע נשים יוצאות סוף סוף לטיול שתכננו בתיכון. אין להן מושג במה הן עומדות להיתקל – תרתי משמע.
שרדר, שנקבר תחת ערימות זבל במגרש הגרוטאות, שורד ושב לנקום, כמה נערים מכנופיית "הרגל" שנותרו ברחו לאזור חדש שהמשטרה לא תחשוד לאחר שיותר ממאה נערים ששהששתפו בכנופייה נתפסו ונשלכו לבתי סוהר. גם שרדר וגם הצבים מתחקים אחר מוצאם ומגלים שהם נוצרו על ידי חומר רדיואקטיבי ירוק. שרדר מנצל את שאריות החומר על מנת ליצור שתי מפלצות שילחמו בצבים ולקיים מחדש את כנופיית "הרגל".
פיילו בדו הוא נהג משאית חביב ונחמד שעוסק גם במכונאות רכב ואוהב בזמנו החופשי ללכת מכות. אבל שום דבר לא מצליח לו. אף פעם אין לו מספיק כסף, אמא שלו היא פסיכוטית למשעי ושני חבריו הטובים ביותר הם שוטה הכפר, ואורנג אוטנג בשם קלייד שזכה בו בהתערבות. כאשר הוא מתאהב בזמרת קאנטרי סנובית שמהר מאוד בורחת ממנו, מחליט פיילו למצוא אותה ויהי מה, ותוך כדי כך הוא גורר אחריו חבורת אופנוענים נפשעת.