אקשן מאני, אימה מדממת והומור שחור משחור בתרומה המופרעת של רוברט רודריגז ("היו זמנים במקסיקו") לפרוייקט המשותף שלו עם טרנטינו – "גריינדהאוס". המחווה של רודריגז לסרטים סוגי ב' הזולים משנות ה-70 מתמקד בנשק ביולוגי ניסיוני שיוצא מכלל שליטה והופך קהילה שלמה לנחיל של זומבים תאווי בשר אדם. הדמות הראשית היא רקדנית גו-גו שעוברת כריתת רגל, המוחלפת בתת-מקלע.

בעולם שנשלט על ידי מתים חיים ורק עיר אחת קטנה הצליחה לעמוד איתנה בעזרת חומת מגן חזקה, יש היררכיה ברורה: העשירים גרים בגורדי שחקים ואילו פשוטי העם חיים ברחובות ונאבקים על קיומם. צבא העיר נעזר בטנקים מיוחדים שבעזרתם הם נלחמים בפושעים וזומבים. כאשר אחד החיילים מתחרפן ומפוצץ את החומה, פשוטי העם, החיילים והעשירים יעמדו מול אויב משותף שלא בדיוק יודע להבדיל בין מעמדות.

בעתיד הלא רחוק, וירוס משתלט על כדור-הארץ. מיליונים מתים. המעטים שניצלו ושרדו את הוירוסים חיים מתחת לאדמה. כאשר מטוסו של לוקי, טייס צעיר מתרסק לאדמה לאחר טעות של שותפו, סש, מגלה לוקי שהוא צריך ללכת ולחפש אחר קבוצה אחרת. עוינות לא ידועה מתהלכת על פני כדור-הארץ. אחרי מסע רועם בקליפת כדור-הארץ, מגלים לוקי ושותפו שפני כדור-הארץ, זה לא מה שפעם היה, רק ניצולים ששרדו. כשאר השניים מוצאים את הקבוצה שהם חיפשו יש להם שני אפשרויות, הראשונה להישאר ולמות, והשנייה להישאר ולהילחם. אך מה יהרוג אותם קודם? המוטאנטים השולטים בכדור-הארץ או הוירוס הקלטני?